נהלתי שיחה יפה עם חברה על האהבה, דברנו מה עדיף יותר – לחיות את חייך רווק/בזוגיות ולעולם לא לפגוש את אהבת חייך או לפגוש אותה אבל לזמן קצר כי יקרה לה משהו.
לא יכולתי שלא לחשוב שאולי זה למה אני מלאה במחשבות אובדניות, אולי אין לי אהבת אמת שהיא החצי שלי והרצון שלי למות נובע מחוסר מטרה, אולי הזמן שלי פה נגמר.
ולראות את כל אותם האנשים שרצו להמשיך בחייהם ונהרגו צובט, כי אני פה פחדנית מדי לעשות משהו בזמן שלהם היה אמור להיות עתיד שהם רצו בו.