הייתי היום בוועדה של סל שיקום.
הייתי אמור לעבור להוסטל אחרי האשפוז אבל הפסיכיאטרית והפסיכולוגית של הסל שיקום חושבות שצריך קודם משהו נוסף כי הן פוחדות שאגיע ויהיה לי קשה נורא ופשוט אתמוטט שם.
החלטנו על דיור מוגן ביתי כרגע שזה אומר שבאים אליי במהלך השבוע מדריכים וכל מיני אנשי צוות לדבר איתי ולעזור לי לתפקד ובכלל להצמיח את הכישורים שלי כי לבד אין לי מוטיבציה ואני פשוט קומל.
אגב לבד, מסתבר שהן היו ממש בשוק מזה שאני "לבד" כל החיים יענו אין לי חברים ולא נפגש עם אף אחד והפעם האחרונה שנפגשתי עם מישהי זה היה לפני חודש וגם אז הכרחתי את עצמי