A Edit התמודדות מאתגרת היי רציתי לשתף במשהו שאני מתמודדת איתו ומוצאת את עצמי הרבה פעמים חסרת אונים, ולא יודעת מה נכון לי בהתמודדות עם הסיטואציה יש לי סבתא שברוך השם משמעותית ודומיננטית בחיי, מגיל מאוד קטן אפשר לומר שהיא סוג של גידלה אותי אחרי שההורים שלי התגרשו. עד היום היא דואגת לי בכל מה שקשור לאוכל, כסף ובאמת עוזרת לי המון. אני יודעת שהיא אוהבת אותי מאוד ואכפת לה ממני, אבל המצב מאוד מורכב ומאתגר. מעבר לזה שהיא אישה מבוגרת היא אישה שנושאת איתה טראומות ילדות, פצעים וחוויות עבר לא קלות, היא מאוד מאוד ביקורתית, מאוד צעקנית. 90 אחוז מהזמן היא מבקרת אותי, מתלועוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 1 תגובה התמודדות מאתגרת <p>היי <br />רציתי לשתף במשהו שאני מתמודדת איתו ומוצאת את עצמי הרבה פעמים חסרת אונים, ולא יודעת מה נכון לי בהתמודדות עם הסיטואציה <br />יש לי סבתא שברוך השם משמעותית ודומיננטית בחיי, מגיל מאוד קטן אפשר לומר שהיא סוג של גידלה אותי אחרי שההורים שלי התגרשו. עד היום היא דואגת לי בכל מה שקשור לאוכל, כסף ובאמת עוזרת לי המון. אני יודעת שהיא אוהבת אותי מאוד ואכפת לה ממני, אבל המצב מאוד מורכב ומאתגר. מעבר לזה שהיא אישה מבוגרת היא אישה שנושאת איתה טראומות ילדות, פצעים וחוויות עבר לא קלות, היא מאוד מאוד ביקורתית, מאוד צעקנית. 90 אחוז מהזמן היא מבקרת אותי, מתלוננת על העולם, על השכנים, עושה השוואות, ובקיצור מאוד טוקסיק. זה לא רק אליי זה גם כלפי סבא שלי לצערי והאחיות במשפחה, אבל כולם פשוט תפסו מרחק ממנה, אני היחידה שנמצאת שם הכי הרבה, עוזרת להם בבית, מבקרת אותם ונמצאת איתם. נפגעתי ונכוויתי ממנה לא מעט, וככל שהתבגרתי הצלחתי לשים מחסומים ולא לקחת אליי, ובכל זאת קשה לי מאוד הרבה פעמים אפילו סתם להגיע אליה, כי אני יודעת שזה שוב תהיה אותה הרוטינה של הדיבור השלילי והאווירה העכורה. ששוב אם לא "אציית" למה שהיא רוצה שאעשה אז אני לא טובה, לא מוצלחת וכו.. היא מאוד שתלטנית ואובססיבית כלפיי בהרגשה שלי, כל הזמן עושה לי מצפון שאני לא עושה, ךא מגיעה, לא מתקשרת, ואני הכי הרבה שם מכולם.. <br />אני מרגישה מלא פעמים פשוט כבולה, כאילו אני בכלא, מבחינתה שאשב בבית ולא אעשה כלום שלא יהיו לי חיים. היא רוצה אותי 24\7 קרוב אליה. ברור לי שזה לא בריא, ברור לי שזה רעיל ולצד זה יש בי הרבה חמלה ואכפתיות כלפיה, בסוף זו סבתא שלי. בסוף היא אישה שעברה לא מעט, ואני יודעת שהיא אוהבת ודואגת לי. אבל המחיר הנפשי שזה גובה ממני מאוד מאוד יקר, ואני שואלת את עצמי, מה אפשר לעשות במצב הזה? אני לא רואה אופציה של להתנתק, וגם להתרחק זה בעיה כי אני עוזרת לה פיזית בנקיונות בבית ודברים נוספים. אני גם לא רוצה האמת, כי בתחושה הפנימית שלי אני כאילו מפקירה אותה, ואני לא רוצה שהיא תרגיש ככה, אין במשפחה אף אחד שמצליח להיות מאופק איתה כמוני. <br />ובסופו של יום- אני חוזרת הביתה הרבה פעמים מרוקנת מאנרגיה אחרי שאני אצלה, או מקבלת שיחות\ הודעות נאצה עם מילים שקשה לי להתמודד איתן. אני מותשת מזה, וכל פעם שאני לא שם אני מטעינה אנרגיות מחדש, מגיעה "מוכנה", ושוב סופגת, ושוב מתרוקנת.. וככה לופ שלא נגמר <br />אני אשמח לשמוע נקודות מבט או עצות להתמודדות עם המצב <br />תודה </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה