Agam765

היי 
רציתי לשתף במשהו שאני מתמודדת איתו ומוצאת את עצמי הרבה פעמים חסרת אונים, ולא יודעת מה נכון לי בהתמודדות עם הסיטואציה 
יש לי סבתא שברוך השם משמעותית ודומיננטית בחיי, מגיל מאוד קטן אפשר לומר שהיא סוג של גידלה אותי אחרי שההורים שלי התגרשו. עד היום היא דואגת לי בכל מה שקשור לאוכל, כסף ובאמת עוזרת לי המון. אני יודעת שהיא אוהבת אותי מאוד ואכפת לה ממני, אבל המצב מאוד מורכב ומאתגר. מעבר לזה שהיא אישה מבוגרת היא אישה שנושאת איתה טראומות ילדות, פצעים וחוויות עבר לא קלות, היא מאוד מאוד ביקורתית, מאוד צעקנית. 90 אחוז מהזמן היא מבקרת אותי, מתלו

שלום
רוצה לשתף במשהו שמלווה אותי ולא יודעת איך לתייג את זה ולמה זה שייך בדיוק, מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה לי בעיה של דיבור מול קבוצה רחבה של אנשים. מאז ומתמיד הרגשתי שזה הדבר הכי נורא שאפשר לבקש ממני לעשות, וזה פגש אותי המון בצבא כשהייתי צריכה להרים הרצאה מול כל הפלוגה והמפקדים. הרגשתי פיזית שאני כנראה הולכת להתעלף ושאין סיכוי שאני אעבור את זה, היתי בחרדה לא נורמלית רק מעצם הרעיון.
בסוף עברתי את זה ועל כך אני שמחה, אך כל סיטואציה מאז ועד היום (עברו 3 שנים) שלוותה בצורך לשבת למשל במעגל ולספר על עצמי\ לדבר מול קבוצה גדולה של אנשים, פשוט