בן 35, מרגיש תקוע

גל1313 · 2023-09-27T01:44:06+03:00

שלום לכולם וסליחה אם זה יהיה קצת ארוך, אבל באמת אשמח לעזרה..אני בן 35 ובשנתיים וחצי האחרונות עברתי לא מעט תהפוכות די משוגעות. לפני כ4 שנים סיימתי את התואר שלי והחלטתי לעבור לתל אביב להתחיל לעבוד בתחום. לא עבדתי בזמן התואר (החלטה שבדיעבד אני מתחרט עליה). מיד עם סיום הלימודים התקבלתי לעבודה בתל אביב ועברתי לגור בעיר, כולי נרגש להתחיל את החיים. אבל אז התחילו הבעיות כשפוטרתי מהעבודה, וגם מאלה שבאו אחריה כשבסך הכל החלפתי כ5 מקומות עבודה בשנתיים(!), דבר שערער לי מאוד את הביטחון וההערכה העצמיים. זה גרם לי להרהר בשאלה אם בחרתי בקריירה הנכונה ובעתיד והתחלתי לסבול מחרדה והתקפים. עם זאת, בכל אותה תקופה שגרתי בתל אביב החלפתי שתי דירות עם שותפים ותמיד נהניתי והרגשתי בנוח, בנוסף להנאה מהעיר עצמה ומהחיים בה. אבל אז התחילו הדברים באמת להתדרדר כשבמקביל היחסים עם השותפים בדירה האחרונה ששכרתי החלו להתערער ונאלצתי לעזוב, איבדתי את הרכב שלי וגם חבר קרוב, שניתק עימי את הקשר- בגללי. אז קיבלתי החלטה לעזוב את תל אביב ולנסות לגור בגבעתיים, וגרתי שם שנה בדירה מחולקת וצפופה עם אנשים שלא היה לי באמת קשר איתם, כך שבגדול גרתי לבד. לא הרגיש לי בנוח כלל, אבל בגלל שהתחלתי באותו זמן עבודה במקום חדש יצא שנשארתי שם כבר כשנה, וכל השנה הזאת הרגשתי תלוש, עם תחושה שאי אפשר להסביר של תקיעוץ וניתוק והייתי מאוד בדיכאון. בגלל זה כעבור כמה זמן התחלתי לחפש שוב דירה ובגלל תחושת התקיעות האיומה ובגלל שהייתי מאוד לחוץ למצוא, לבסוף נכנסתי לדירה ביחד עם שותפה בגבעתיים שהתבררה כשותפה מהגיהנום שמיררה לי את החיים... עד אותו רגע הייתי יציב ובטוח בעבודה כשאני שם כבר יותר משנה. אבל באותו זמן בדיוק קרו שינויים בעבודה, והשיא היה שתוך כדי שאני מחפש לברוח מהדירה המסוייטת פוטרתי מהעבודה.... אז הבנתי שאני לא יכול להמשיך ככה יותר. הצלחתי בקושי להשתחרר מהדירה, והחלטתי לחזור לתקופה אצל ההורים. אחרי כ3 חודשים של חשבון נפש שאני גר אצל ההורים, החלטתי שאני צריך לנסות למצוא דירה שתתאים לי, והפעם גם לגמרי לבד, למרות החשש מהבדידות. מאז אני גר כבר 3 חודשים לבד ברמת גן, בדירה מדהימה ולמזלי גם עובד במקום עבודה שמרגיש הכי טוב וטבעי מאי פעם! אממה..... אני מרגיש יותר ויותר בודד ונכנס יותר ויותר לדיכאון ותחושת התקיעות חוזרת.. אני גם גר באזור בר"ג שמרוחק מהכל, ובלי חבר'ה צעירים סביבי ועם אוכלוסייה מבוגרת והשקט הורג אותי, גם עם הטלוויזיה דלוקה במשך כל היום. מה עושים? מצד אחד אני מתגעגע להיות בסביבת אנשים, ומרגיש שלם עם שתי סיטואציות אפשריות: לגור לבד באזור מרכזי, כמו תל אביב שאני גם מתגעגע אליה ושם עפתי, אבל לקרוע את הכיס על השכ"ד - או לגור עם שותף *שאסתדר איתו*, שזה יכול להיות מעולה, כי אז אני אוכל גם לגור באזור מרכזי יותר כמו תל אביב במחיר שפוי, אבל לחפש עם שותף זה סיכון שאני מפחד מאוד לקחת לאור מה שעברתי (למרות שהפעם יש לי את כל הזמן ואורח הרוח לעשות את הבחירה הנכונה). עכשיו אני יודע שעד עכשיו לא דיברתי בכלל על זוגיות, כי לא היתה כל הזמן הזה מסיבות מובנות אני חושב.. ואני חושב שאם תהיה לי בת זוג ארגיש כאן הרבה פחות בודד ולא אצטרך לעזוב. אבל בינתיים אין אף אחת וגם הדיכאון והמחשבות על זה מפריעות לי להתרכז במציאת זוגיות.. אציין גם שהתחלתי לא מזמן טיפול פסיכולוגי שאולי יעזור לייתר את כל זה (בתקווה), אבל אין לזה שום ערובה בינתיים. בכל מקרה תודה לעונים, וסליחה שזה יצא קצת ארוך..