W Edit אני רק רוצה לדעת האם אני זו שאשמה בעניין אני ילדה בת 14 ויש לי אחות קטנה בת 12 עם בעיות כמו קשב וריכוז ועיכוב התפתחותי. יש לי אמא יחידנית ודוד ודודה שלי גרים איתנו. אני רוצה לדבר על אחותי. בילדותי תמיד היה הבדל בין אחותי לביני, תמיד ריחמו עליה ותמיד היא קיבלה מה שהיא רוצה. אני לא אומרת שנטשו אותי לא, אמא שלי תמיד אהבה גם אותי אבל לא השתוותי לאחותי. אני רוצה לדבר רגע על עצמי, גדלתי להיות ילדה שממש לא אוהבת לקבל דברים ומסרבת לכסף שמוצא לי לעומת זאת אחותי גדלה להיות ילדה מאד מפונקת. ואני יודעת שיש לה בעיות ואני יודעת שקשה לה אבל אמא שלי לוקחת את זה רחוק מדי! היא נותנת לה כל מה עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 2 תגובות אני רק רוצה לדעת האם אני זו שאשמה בעניין <p>אני ילדה בת 14 ויש לי אחות קטנה בת 12 עם בעיות כמו קשב וריכוז ועיכוב התפתחותי. יש לי אמא יחידנית ודוד ודודה שלי גרים איתנו. אני רוצה לדבר על אחותי. בילדותי תמיד היה הבדל בין אחותי לביני, תמיד ריחמו עליה ותמיד היא קיבלה מה שהיא רוצה. אני לא אומרת שנטשו אותי לא, אמא שלי תמיד אהבה גם אותי אבל לא השתוותי לאחותי. אני רוצה לדבר רגע על עצמי, גדלתי להיות ילדה שממש לא אוהבת לקבל דברים ומסרבת לכסף שמוצא לי לעומת זאת אחותי גדלה להיות ילדה מאד מפונקת. ואני יודעת שיש לה בעיות ואני יודעת שקשה לה אבל אמא שלי לוקחת את זה רחוק מדי! היא נותנת לה כל מה שהיא רוצה ובגלל זה היא הפכה להיות ילדה מאד גסת רוח שתהרוס הכל בשביל לקבל מה שהיא רוצה בקטע רע, היא תצעק, תקלל, תרביץ, תשבור ועוד ועוד. הקטע שאמא שלי לא מטפלת בעניין, היא פשוט נותנת לה מה שהיא רוצה וזה גורם לה להתנהג יותר ויותר גרוע. אני זו שמבינה במחשבים בבית, ואחותי שוברת את הטלפון שלה לעיתים קרובות. היא תמיד באה אליי ומתחילה להציק לי בזמן שאני לומדת וכשאני מנסה להגיד לה שאעזור לה אחר כך היא מקללת אותי וצועקת עליי ואפילו תרביץ לי. רק כאשר אני ממש כבר צועקת לאמא לעזרה היא באה והיא אפילו לא כועסת עליה, אלה היא מאשימה אותי שלא עזרתי לה. וזה קורה הרבה מאד פעמים, אם אני אתגונן מפני המכות שלה ובטעות אפגע בה אמא תתפרץ עלי ותכעס עלי מאד אז אני פשוט נותנת לה להרביץ לי. אבל היום זה כבר יותר מדי. ההתנהגות שלה כבר בלתי נסבלת, חברים שלי מנתקים איתי קשר ולא רוצים לבוא לביתי בגלל הבלגאן שאחותי גורמת. בבית יש לנו מצב כלכלי קשה מאד והעובדה שהיא תמיד מבקשת מאמא כסף מכאיבה לי כי אני שומעת את אמא שלי מדברת עם דודה שלי על העובדה שחסר כסף. אני לא אומרת שאני מלאך, גם לי יש בזבוזים אבל אני מרגישה רע עם עצמי כל פעם ששקל יוצא מהכיס שלי. אבל אני רוצה לדבר עם מה שקרה היום ששבר אותי לגמרי. אחותי התחילה להציק לי שוב בזמן שהייתי עסוקה ואני החלטתי להוציא אותה מהחדר שלי בכוח כי הייתי ממש עסוקה והיא הוציאה לי את העצבים. כמו תמיד היא הרביצה לי וקיללתה וצעקה אבל אז היא לקחה את התיק שלה שבו היה בקבוק חצי ליטר מים ושיגרה לי על הראש. אני התחלתי לבכות באותו הרגע וממש התעצבנתי, הפעם הראשונה ניסיתי להחזיר לה. אמא שלי החלה לצעוק עליי שאני צריכה להירגע ואני עלולה לפגוע בה. בכיתי בחדר שלי למשך שעה מרגישה אשמה לגמרי. אחר כך יצאתי והחלטתי לספר לאמא על איך אני מרגישה לגבי ההתנהגות הנוראית של מיכל ואמרתי לה ככה "אמא אני לא יכולה יותר, מיכל כבר מכאיבה לי. נמאס לי להתעורר בבוקר מהריבים והצעקות שלה, נמאס לי מהמכות שלה ומהקללות שלה. חברים שלי בדיסקורד שומעים הכל ומעלים חשדות וחברים שלי מפחדים לבוא אליי הביתה. זה כבר ממש מכאיב לי לראות את ההתנהגות שלה והיא לא יכולה לקבל הכל" אמא שלי ענתה לי שאני יותר מדי דרמתית ואני צריכה להירגע, שאחותי לא מתנהגת כל כך גרוע ואני צריכה להפסיק להתלונן על כל דבר וזו אשמתי. הרגשתי נבגדת כאמא שלי פשוט לקחה את כל מה שלקח לי חודשים לפרוק והעיפה אותו הצידה, אני עכשיו לא מדברת איתה ועם אחותי ואני שואלת את עצמי כבר שעות. האם אני באמת אשמה בעניין הזה?</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה