אני ילדה בת 14 ויש לי אחות קטנה בת 12 עם בעיות כמו קשב וריכוז ועיכוב התפתחותי. יש לי אמא יחידנית ודוד ודודה שלי גרים איתנו. אני רוצה לדבר על אחותי. בילדותי תמיד היה הבדל בין אחותי לביני, תמיד ריחמו עליה ותמיד היא קיבלה מה שהיא רוצה. אני לא אומרת שנטשו אותי לא, אמא שלי תמיד אהבה גם אותי אבל לא השתוותי לאחותי. אני רוצה לדבר רגע על עצמי, גדלתי להיות ילדה שממש לא אוהבת לקבל דברים ומסרבת לכסף שמוצא לי לעומת זאת אחותי גדלה להיות ילדה מאד מפונקת. ואני יודעת שיש לה בעיות ואני יודעת שקשה לה אבל אמא שלי לוקחת את זה רחוק מדי! היא נותנת לה כל מה
אני דיי חדשה בכל העניין הזה של לפנות למישהו לעזרה אנונימת. אני הייתי עם פסיכולוגים בעבר אבל זה הרגיש פשוט לא נכון... כל פעם שאני יודעת שמישהו הוא פסיכולוג או פסיכיאטר הגוף שלי פשוט נסתם ואני לא יכולה לדבר ולא לעשות כלום. אני לא יודעת למה, אבל בגלל זה חשבו שאני מטורפת. אני כבר מחוץ לזה כיום אבל אני עדיין לא מרגישה בסדר. אני יודעת כבר שלפנות לפסיכולוג לא יעזור לי אז אני מנסה את זה כאן.
בזמן האחרון אני פשוט מרגישה לחץ תמידי שלא עוזב אותי, אני לא יודעת למה ומתי זה התחיל. אבל אני כן זוכרת שהוא איתי הרבה זמן. תחושת החרדה הבלתי פוסקת הזו שגו
-
4 תגובות