Edit חשבתי שהתגברתי, אבל שוב זה חזר… אני לא יודעת מה עובר עליי כבר תקופה יחסית ארוכה שלא כתבתי פה שום פוסטים, והסיבה לכך היא שיצאתי מהמצב שהייתי בו – מצב של פחדים וחששות כל הזמן, מצב של עצב ולפעמים אפילו בכי בלילה, מחשבות מטרידות… ככה לפחות חשבתי. בשבוע – שבועיים האחרונים אני חווה משהו מאוד מוזר ומטריד בו זמנית. לא מזמן התחלתי שירות לאומי בבית חולים, ואתמול למשל באתי בבוקר עם כאב ראש חזק כי לא ישנתי חצי לילה בגלל שבכיתי… אני חושבת שזה בגלל שלא הצלחתי למצוא חברות שם, אני בודדה כמעט כל היום כי אני בתקן משרדי שאם המזכירה הראשית לא מגיעה, אני לבד במשרד כמעט כל היום. אני חושבת שהגעתי למצב הזה בגלל שפתעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 2 תגובות חשבתי שהתגברתי, אבל שוב זה חזר… אני לא יודעת מה עובר עליי <p>כבר תקופה יחסית ארוכה שלא כתבתי פה שום פוסטים, והסיבה לכך היא שיצאתי מהמצב שהייתי בו – מצב של פחדים וחששות כל הזמן, מצב של עצב ולפעמים אפילו בכי בלילה, מחשבות מטרידות… ככה לפחות חשבתי. בשבוע – שבועיים האחרונים אני חווה משהו מאוד מוזר ומטריד בו זמנית. לא מזמן התחלתי שירות לאומי בבית חולים, ואתמול למשל באתי בבוקר עם כאב ראש חזק כי לא ישנתי חצי לילה בגלל שבכיתי… אני חושבת שזה בגלל שלא הצלחתי למצוא חברות שם, אני בודדה כמעט כל היום כי אני בתקן משרדי שאם המזכירה הראשית לא מגיעה, אני לבד במשרד כמעט כל היום. אני חושבת שהגעתי למצב הזה בגלל שפתאום אני במסגרת שונה לחלוטין מהמסגרת שבה הייתי בשתיים עשרה שנים האחרונות, שבה כל יום היו סביבי אנשים שביניהם הצלחתי להכיר חברים טובים רק בשנתיים האחרונות של התיכון, בגלל הקשיים שלי בסוציאליזציה… אם כבר מדברים על זה, אתן עוד דוגמה למה שאני חווה: כבר כמה ימים אני והחבר הכי טוב שלי רוצים להיפגש (הוא לומד י"ג – י"ד אז כרגע יש לו חופש) אבל זה לא מצליח כי מעסיקים אותו הרבה בבית. אני לגמרי מבינה אותו אבל עדיין אני מרגישה עצבים כשהוא אומר שהעסיקו אותו והוא לא יכול, והכי מפחיד שאני לא שולטת בזה. זה בא לבד. אוליי הסיבה לכך היא שאני מבטלת תוכניות לפעמים בשביל להיפגש איתו, עושה מאמצים לבוא יותר מוקדם לשירות בשביל לצאת מוקדם ובסוף זה לא הולך, אבל עדיין אני לא חושבת שהעצבים האלה הם לגיטימיים, בכל זאת בראש יש לי את ההבנה שלא תמיד הכל תלוי בנו ולכן אני מרגישה אשמה על ההרגשה שלי (חשוב לציין שלא דיברתי איתו על זה, יש לי פחד שאני בטעות אוציא את העצבים ואהרוס את החברות). היום למשל באו קרובי המשפחה שלי לחג, ואחרי אוכל בדרך כלל בחגים אנחנו יושבים ומדברים ביחד. היום לא היה לי חשק לדבר בכלל, פשוט אחרי שאכלתי הלכתי לחדר ושם הייתי בסוג של סערת רגשות ובכלל לא הבנתי מה הסיבה… בקיצור, חזרו לי הנפילות של המצב רוח, בכי מדי לילה, עצבים פתאומיים ובעיות שינה עם כאבי ראש לפעמים… האם זה החלפת המסגרת השפיעה עליי ככה? או שזה מתחיל להתפתח דיכאון? לא יודעת… אני פשוט רוצה לצאת מהמצב.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה