עכשיו אני קצת באחורה לאט לאט הגעתי לשם שוב אחרי בערך שבוע שהיה ממש מעולה.
לא רציתי לקום הבוקר, אבל קמתי
ושוב אבא שלי מציק לי, מעיר לי הערות ואומר ששום בחור לא ירצה אותי אם אני לבושה ככה
הוא אמר לי את זה כבר אתמול, אז הייתי ילדה טובה והלכתי לקניון לקנות בגדים,
אבל למעשה אין לי כח ללבוש אותם, אין לי כח שיהיה לי בגדים יפים, לא באלי לבלוט, מצידי שישארו בארון
אבל אולי הוא צודק.
ואני בקונפליקט של "להתעלם?, להקשיב?, לענות?, לשתוק?"
איפה הגבול הזה, זה מחרפן
ואז אין לי כח, ואז באלי לשחרר ולהקיא, ובאלי רק להיות במיטה יותר
הלב שלי פגוע ואני מרגי