רציתי לספר על שיחה שהייתה לי שבוזבזה ופשוט… להאיר הארה מדוע אני מסננת מתנדבות בעיקר. כאלה שחדשות כאלה כמו מה שבאה לספר.
אני שוחחתי במשמרת של שש בערב כי מאוחר יותר השינה מנצחת אותי. כולי רועדת מתחושות קשות. היא פתחה את השיחה: אני ו… ואני איתך.
אמרתי המילים אני איתך מכעיסות מאד. היא שאלה על מה נשוחח שלעניות דעתי זאת לא הייתה שיחה. בשביל להבין על מה אני מדברת צריך להקשיב עד הסוף. אבל התחלתי לספר והיא כל רגע קפצה. כך שבשלב מסוים גם הרסה על מה רציתי לדבר. וגם לי לא היה מה להגיד. הדברים שאמרה הוצאו מהקשרם. והחלה לכתוב האמת העברתי את הכדור ל