עוד שבוע עבר ויחד איתו עוד לילה שאני לוקחת קצת רסקיו לפני שאני נכנסת למיטה בחושך והמחשבות מתחילות ולא עוצרות. עוד לילה שהמטוסים הכל כך רועשים עוברים מעל הראש עשרות פעמים בשעה. עוד לילה שכל מכונית שאני שומעת מהחלון אני תוהה אם משם יצאו האנשים שיחטפו אותי. עוד לילה שכל בן אדם שמספיק אמיץ ללכת בשעות האלה בלילה אני מנסה לשמוע מה הוא אומר ואם זה גבר או אישה. עוד לילה שאני תוהה אם אני אקום מחר בבוקר, ואם כן אז לאיזה בן משפחה או חבר שנהרג? הדבר הבטוח שאני יודעת זה שזה יהיה ככה לתקופה, גם אם מחר יגידו זהו נגמר כל החטופים חזרו וחמאס כבר אינם,