היום סוף סוף יצרתי קשר עם חבר קצין שלא עונה לי מתחילת המלחמה, אני יודעת שהוא קצין ושהוא ביחידה מסווגת ושעכשיו יותר מתמיד אין זמן כמעט לשיחות אולי רק לאמא אבא סבא סבתא, אבל אני סתם עוד חברה מהגדוד הקודם אז לא התרגשתי. חוץ מזה שמאוד התרגשתי כי הצד החרדתי שלי כבר חשב שהוא לא איתנו ואני בטוחה שהמון פה יקירו את התחושה שירדה אבן מהלב רק מהרגע שקלטתי שהשיחה התחילה. אז ב׳ בסדר וחי ונושם והזכרתי לו כמה פעמים לפני שהוא היה צריך לנתק את השיחה לשמור על עצמו וגם הוא על הדרך הזכיר לי לנשום קצת, אז אני גם רוצה להזכיר למי שבמקרה חיי את השעות שינה שלי