לפרוק - כמוני

שומר המגדלור · 2024-12-11T23:03:40+02:00

לא יודע עד כמה זה מעניין מישהו. אני כותב ליקום, ואם מישהו אחר מעוניין לקרוא ולהגיב- אשמח.אני בן 30. עד לאחרונה, לפני כמה חודשים, לא ניסיתי בכלל לחפש בת זוג. כלומר רציתי בת זוג, יותר מכל דבר אחר, אבל לא העליתי בדעתי שיעזור לי לחפש. כבר הרבה שנים אני משוכנע שאני לא מסוגל להביא ילדים לעולם הזה. אני מניח שבמסגרת הזו ישנם לא מעט אנשים שיכולים להבין אותי. אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה יותר מדי, כדי שלא לדכא את המדוכאים וכדי שלא לחרוג ממטרת הפוסט, אבל זה בוודאי לא יהיה זר לכם אם אציין שלפי דעתי החיים האלה הם עונש אחד גדול שאני מחכה לסופו. אני לא מסוגל לחשוב בכלל על האופציה שאני מכניס לגיהנום הזה את הילד והילדה שלי, החמודים והמתוקים, עם הלב הטוב והרחב, ועם חוש הצדק המפותח, ועם האינטילגנציה הרגשית הגבוהה, ואז אוֹכֵל את הלב למשך שארית חיי ושואל את עצמי איך יכולתי להיות אגואיסט כזה... וכמובן שאם אינך רוצה ילדים בשום מחיר- זה נשמע די הגיוני שאין לך מה לחפש זוגיות...לפני פחות משנה נקלעתי למושג "אל-הורים", כלומר אנשים שמחליטים מסיבות אידיאולוגיות שלא להביא ילדים לעולם הזה. ככל שעבר הזמן הבנתי שזו תופעה יותר נפוצה ממה שחשבתי (הכל יחסי, כמובן), גם בישראל (באירופה זה הרבה יותר מקובל). זה נתן לי אור ותקווה שאולי אצליח למצוא את בת הזוג שלי, הבחורה המתוקה, האינטילגנטית וטובת הלב, שגם היא כמוני מעוניינת בזוגיות ובאהבה אך מאמינה שהעולם הזה הוא אינו מקום טוב. מישהי שיכולה להבין את החצי הדכאוני שלי (שבהווה אינו מורגש באותה העוצמה שהורגש בעבר) ואת החרדה החברתית שלי.התחלתי לחפש במגוון רחב של מקומות, בדגש על קבוצות ייעודיות בפייסבוק, ובאפליקציות שמאפשרות סינון בהתאם לפרמטר של חוסר רצון בילדים (הרי אני לא יכול לפנות לבחורות רגילות ולשאול אותן: "תגידי, יכול להיות במקרה שאת לא רוצה ילדים?"...). לצערי אחרי כמעט חצי שנה לא זכיתי להתקדם יותר מדי. המבחר מצומצם מאוד בהשוואה למבחר שקיים "בשוק הרחב", והוא כמעט אינו מכיל דברים שמתאימים לי. לא מתכוון לפגוע, אבל אני מניח שאפשר להבין אותי אם אשתף שאני פחות מתחבר לקונספט של בנות מקועקעות בצורה מוגזמת, עם פירסינגים, עישון, תספורות מוזרות, שמתעניינות במוזיקת רוק כבד, זכויות להט"ב וטבעונות. ניסיתי לפנות לכמות גדולה של בנות, תוך התפשרות רבה על נתח רציני מהדברים שהיו חשובים לי. רובן לא כל כך מתאימות לי ורק מיעוטן התקרבו לציפיות שלי מבת זוג אופציונאלית. הרוב המוחלט לא התייחסו בכלל להודעות (מי שמכיר את עולם ההכרויות יודע שלמין הנשי לא נאה להגיב למי שאינו בעשירון העליון- חתיך הורס, שרירי, מסמר הערב, ואם אפשר- גם עשיר). היו גם בחורות שבאמת יכלו להיות טובות בשבילי, וגם אני יכולתי להיות טוב בשבילן, אבל הן לא טרחו להתייחס אליי או שהן כתבו במפורש שלא רלוונטי. יש בי הרבה תכונות טובות. מבחינת מראה אני לא מכוער, אבל גם לא נחשב חתיך. אני עובד, עצמאי מבחינת דירה ורכב, אחראי, מתחשב, קשוב, אינטיליגנט, ובדרך כלל גם שנון ומצחיק (לא בחברה...). אבל את כל זה הבחורות לא רואות. אני לא אגזים עם אמירות כמו: "ההפסד כולו שלהן", כי זה לא בהכרח נכון במקרה של בחורות מקובלות ומצליחות. אבל יש גם בנות שקטות ועדינות שבשבילן אני יכול להיות טוב יותר בהשוואה להרבה גברים מוזרים שקיימים בשוק. אבל בפועל אני שקוף (כמו רבים אחרים). עד עכשיו, אחרי 5 וחצי חודשים של פעילות די אקטיבית, הצלחתי בסך הכל להציע דייט ל3 בחורות (מתוכן אחת ביטלה יום קודם). האחרונה שיצאתי איתה הייתה בחורה די טובה. לקח לה חודש עד שהסכימה לצאת איתי. למרות ההתחלה הצולעת היה נראה שזה הולך לכיוון חיובי. הייתה התאמה די טובה, מכיוון ששנינו לא רצינו ילדים בכלל, ושנינו דתל"שים, ועוד. לא אשקר שזה היה מושלם, אבל זה היה בהחלט סביר בהתחשב בנסיבות, ואני רציתי להמשיך. הייתי מוטרד מכך שהבחורה נשמעת מאוד מבולבלת ולא החלטית, ובאופן כללי גם חרדתית. אחרי הדייט הראשון שהיה די מוצלח, ואחרי שהסכמנו להמשיך- הבחורה החליטה יום לפני הדייט השני ש"לא אפשרי לה כרגע זוגיות". ניסיתי לשכנע אותה להמשיך ולמחרת היא כתבה שאני צודק ושהיא מצטערת. היה דייט שני וגם הוא היה יחסית טוב. ביקשתי מהבחורה שתהיה איתי פתוחה ושהיא לא תהסס לשתף אותי בלבטים שלה. היא נתנה לי רושם שהכל בסדר ושהיא מרוצה מהקשר בינינו. קבענו להמשיך. ואז למחרת היא שוב החליטה לבטל, הפעם בגלל שהיא כבר לא בטוחה שלא רוצה ילדים (היא הייתה נעולה על זה כמה שנים וכבר שיתפה את ההורים שלה שזה סופי סופי סופי). די נפגעתי מהעניין. זה אף פעם לא נעים לקבל דחייה, אבל במיוחד לא כשמשדרים לך שהכל בסדר ושולחים לך לבבות ונשיקות בווצאפ אחרי הדייט, ובלי שום הכנה אתה מקבל הודעה חסרת רגישות שנשמעת יותר כמו מכתב פיטורים...בקיצור, אני מתחיל להתייאש מחדש. אני לא מוצא אף אחת. אני מתקשה להאמין שאמצא. אני מרגיש שהבדידות חונקת אותי ושמצפות לי עוד שנים ארוכות של סבל ארור על הכוכב המקולל הזה ?. יש בי הרבה אהבה לתת. יש בי פוטנציאל להיות פי 10 ופי 100 ממי שאני ומה שאני נכון להיום. אבל בעולם האכזרי שלנו אתה לא נמדד לפי מה שמגיע לך אלא לפי המזל הנאחס שמלווה אותך.בהנחה שעשיתי את זה כמו שצריך, מצורף כאן קישור לשיר. אתם מוזמנים לשים על פול ווליום, להקשיב למילים (ולמנגינה המדהימה) שמייצגות את זעקת הלב שלי.Feel- Robie Williams