עייפתי. קשה לי.
אני יוצא עם מישהי. על פניו הולך טוב. אבל מאוד תלוי.... לפעמים יותר טוב ולפעמים גם פחות. ואני גמור. היא האופציה האחרונה שלי, ואין לי אפילו כוח להסביר למה. אני מנסה להיאחז בזה בכל יכולתי, אבל יודע שזה לבחור בפשרה ענקית. זאת פשרה שבעיקרון אמורה להיות יותר טובה מלא-כלום.
אני מרגיש כל כך בודד. הקשר הזה עושה אותי פחות בודד, אבל מבחינה אחרת דווקא מעצים את התחושה: מטעמים מובנים אני לא יכול לשתף את הבחורה שהיא לא יפה בעיניי, שלפעמים אני אפילו חש מעט דחייה ממנה, שחלקים מסוימים באישיות ובהתנהלות שלה אינם מוצאים חן בעיניי. כואב
