החלטתי למחוק את השיר שכתבתי על מה שחוויתי מחשש שהוא יעורר טריגרים קשים או פגיעה בקוראים שלו. כמי שבעצמי עבר גזלייטינג אפילו שלא הייתה לי כוונה לפגוע, לא רציתי לעורר טריגר ולכן מחקתי אותו. על כן, אם מישהו כן הספיק לקרוא אותו ונפגע מתוכנו, אני מתנצל.
כאמור, השיר נכתב על החוויה האישית שלי ועל הגזלייטינג שעברתי, ועדיין עובר.
אזהרת טריגר: משטרה, דפיקות חזקות בדלת
.
.
.
.
.
.
.
.
.
..
.
.
.
.
.
לפני כמה דק' הגיעה ניידת משטרה לדירה של השכנים מתחת לבית שלי, דפקו בדלת בעוצמה ודרשו שיפתחו להם
חשבתי שאולי זה איזה שכן מותח אותם או שאולי זה הבן הבכור שלהם אבל הסתכלתי בחלון וראיתי ניידת וצ'קלקות
בבוקר בא אליי שליח של תמי 4 להביא לי את הפילטר ודפק לי בעוצמה בדלת וצעק לפתוח לו רק אחרי שקלטתי שזה איזה שליח עם חבילות והוא צעק "שליח" כששאלתי מי זה פתחתי את הדלת
ואני עובר מהתקף אחד להתקף אחר
עשיתי גוגל כדי לראות אם יש עוד אנשים עם התקף חרדה ממשטרה ושוטרים גיליתי שיש דבר כזה שנקרא Capiophobi
אזהרת טריגר - אובדנות, מיון פסיכיאטרי, בי"ח פסיכיאטרי
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
מדוע קיים דיסוננס בין האופן שבו מציגים עזרה למניעת אובדנות לבין הדרך בפועל שבה "מונעים אובדנות"? ואסביר:
לפני כחודש הייתי אובדני (ואני מניח שגם היום יש בי חלק קטן שעדיין רוצה אם כי לא יממש, לא בשלב זה לפחות), וכל מי שדיברתי איתו ביקש ממני לפנות למיון פסיכיאטרי, כולל קרובי משפחה שכבר לא יכלו לטפל בי באותו אירוע. בצעד די נואש הלכתי למיון פסיכיאטרי מתוך מחשבה שהחיים שם זה כמו בסרט "סיפור מצחיק" עם זאק גליפיאנקיס ומתוך אמונה שגם יש להם את הידע לטפל באובדנות וגם שיש להם את היכול
טריגר אובדנות
.
.
.
.
.
.
.
אני בן 27 וקצת. בחודש שעבר עברתי אירוע טראומטי שטרגר אותי וכמעט הוביל אותי לאובדנות, הגעתי למיון פסיכיאטרי ושוחררתי עם המלצה לקחת לוריוון 1 מ"ג (מקווה שאני קורא נכון את כתב היד של האח) פעמיים ביום. התייעצתי עם בת הזוג שלי ובגלל שאני לוקח הרבה מאוד כדורים בעקבות האירוע שהוביל אותי למיון פסיכיאטרי החלטנו שאקח את הלוריוון רק במקרה שאני ממש חייב אותו משום שהבנתי שגם ניתן לפתח אליו תלות וגם לטווח הרחוק ככל ותלויים בו הוא מאבד מיעילותו.
היום חזרו לי מחשבות אובדניות ותכננתי לממש. לא סיפרתי על כך לבת הזוג שלי כי היא הייתה מ
