הבדידות הורגת אותי

שומר המגדלור · 2019-05-20T20:20:27+03:00

שלום. בן 25. בערך 10 שנים במצב של בדידות מעיקה ובלתי נסבלת ו5 שנים מתוכן בדיכאון אינסופי ומחשבות על מוות באופן יומיומי. מיואש טוטאלית מהחיים הנוראיים האלה. רק רוצה לסיים כבר (הבעיה היחידה היא העניין הפיזי, הכאב שנדרש כדי לצאת מפה, אבל מבחינה אידיאולוגית הייתי אמור להיות ז"ל כבר כמה שנים טובות...). מרוסק לגמרי משילוב קטלני של צרות גם במישור האישי וגם במישור הכלל עולמי (של משנה שחורה ופסימית על העולם הזה ועל האנושות כולה). מרגיש בודד לגמרי למרות שיש לי משפחה (עם חצי אני לא מדבר ואת החצי השני לא סובל ורק חולם על היום שבו אוכל לנעול מאחוריי את דלת ביתי ולדעת שיש מחיצה ביני וביניהם). חברים אין. רק מכרים אפשר לומר, על גבול ידידים קלים, ולא יותר. מרגיש שאני לא מקבל מהסובבים אותי את אותו יחס שאני נותן להם. לא סומך כבר על שום בן אדם. בכלל, אני כל הזמן מסתתר ומתחבא בתוך תחפושת של אדם נורמלי, כשבפועל אני חושב כל הזמן על מוות ומדוכדך יותר מהדכדוך בעצמו. מאוד מסוגר ומנוכר לסביבה מעבר למה שצריך מפני שלא רוצה לפגוע באחרים עם הפסימיות שלי. אנשים בהחלט לא אוהבים לשמוע דברים פסימיים. אז אני מתחבא כל החיים ויודע שאם יגלו מי האני האמיתי שלי אני סתם אגרום לאנשים דיכאון, או שהם בעצמם כבר יטרחו להתרחק ממני. אני כבר מתלבט כמה שנים אם לכתוב בכלל באינטרנט על מה שעובר עליי, בעיקר בגלל שכבר שבעתי נחמות סרק. יש לי הערכה לבעלי מקצוע שמנסים לעזור (והייתי אצל כמה), אבל זה לא מה שיפתור לי אפילו חלק מחיי. אני יותר מדי שכלי ורציולני. תמיד פחדתי לכתוב כאן ולקבל איזה עידוד קל וצפוי מראש ולקלוט שזהו. No more. בינתיים כשאני תקוע פה על הכוכב הארור שלנו (הלוואי הלוואי הלוואי שלא לזמן רב! : ( ) אני ממש מחפש איזה תקשורת עם מישהו/י מבינ/ה, או אולי קבוצה של אנשים עם אותה בעיה פחות או יותר, כדי לקבל מעט מהצורך האנושי הבסיסי הזה של קשר והבנה. אני די אשמח להצטרף לאיזה קבוצת ווצאפ או משהו כזה. קצת חושש מאחד על אחד בגלל שאין לי שום ביטחון עצמי. מפחד אפילו ללכת ברחוב, מתבייש במי שאני : (. מפחד לאכזב אחרים שאולי מחפשים אנשים לבלות איתם ויפלו על בחור יבש ומשעמם כמוני. לכן אולי עדיף איזה קבוצה, להיכנס בהדרגה ולראות אם אני בכיוון.. מישהו יכול לנסות להכווין אותי קצת?