יצאה ״חיאת״ מהחדר מוטרדת, מודאגת ומבולבלת…
מבולבלת בין בחירת החיים או המוות
ישבה על המדרגות ביציאה, והעייפות נוטפת מעיניה
אף אחד לא שם לב אליה, חוץ מילדה שהייתה עם אביה
הסתכלה עליה והלכה…
״חיאת״ חיכתה שמישהו יחייך אליה, כדי שלא תתאבד, וישיב לה התקווה, גם אם מזויפת, אבל כולם עסוקים בחייהם.
״זה בסדר…״ היא אמרה לעצמה, וחשבה: ״מה קרה לבני אדם? למה לא מחייכים?״
ואזי התאבדה מחייכת.