היו לי כמה ימים ממש מעייפים. לפעמים נדמה לי שכל כך הרבה קורה, שהכל זז בתנופה אך לא עוצר לרגע לשאול לאן. כך גם היו לי כמה דיסוננסים כבדי משקל בימים הללו, אולי זו העייפות שעוררה אותם מחדש. אמנם נדמה שהם שוב דעכו כעת, או אולי אני עצמי דאגתי להעלימם. חשוב לי להכיר בדברים הטובים, אלו שיש לי ואלו שאני מסוגלת להם וגם אלו שהיו לי. יש בכך מעין תקווה שאפשר לאחוז בה, וזו לעיתים מעניקה כוח. 

***

אבל נראה לי שאנוח עכשיו, יהיו לי כמה ימים לזה… וגם זה משהו להודות עליו. 

אגב, אני רוצה להודות גם למופידורה שהדגישה פעם אחר פעם בפוסטים שלה את החשיבות של