היי
מישהי מכירה אפשרות לקבל הזנה בזונדה שלא במסגרת אשפוזית?
היי
מישהי מכירה אפשרות לקבל הזנה בזונדה שלא במסגרת אשפוזית?
איך יודעים מתי הרגלי אכילה הופכים להפרעת אכילה?
הי, זאת שאלה לא פשוטה. קודם כל, בשביל הערכה רצינית כמובן צריך להגיע לאיש מקצוע, פסיכיאטר.ית או פסיכולוגי.ית כדי שיהיה אפשר לאסוף את כל המידע שצריך כדי להגיע להבנה מלאה ומדויקת. בגדול הרגלי אכילה מוגדרים הפרעת אכילה כשמדובר ברמת מצוקה גבוהה, הרגלים שמובילים לסבל ו/או פגיעה או מגבלה בתפקוד (תפקוד חברתי, תפקוד בעבודה, לימודים וכדומה). את גם יכולה להסתכל בDSM5 שם כתובה האבחנה עם הקרטיריונים הספציפיים
היי אני מחפשת לדעת אם הפסיכולוגית ליהיא רז רובינשטיין עדיין עובדת בתל השומר במחלקה להפרעות אכילה ובמרפאה של המרכז שיקום וההפרעות אכילה ואם יש פה מישהי/מישהו שנמצאת במחלקה אשמח שתברר עבורי תודה לכולם
מתמודדת עם אנורקסיה ובקושי מוצאת מטפלים שמוכנים לקבל פרטי... אני מחפשת פסיכיאטרית באזור המרכז
מישהי מכירה? אשמח להמלצה
הדלת שוב הסתובבה.
למה?
כי בחוץ קשה,
שם אין סביבה שמבינה,
מבודדת את עצמי כי ככה בטוח.
בפנים יש הזדהות,
אני לא מבודדת,
אבל אני לבד.
השליטה שכל כך שמרה עליי פשוט נלקחה!
בסך הכל רציתי לחזור לחיים
לא ביקשתי שיגבילו.
הגזימו עם החוקים!
אז למה חזרת לשם שוב?
כי זכרתי תחושת ביטחון,
שקט של אחרי הסערה.
שם, בפעם הראשונה, מאז הפעם האחרונה
מישהו אחר החזיק את המושכות.
הגוף שקרס קיבל פתאום את כל מה שהיה חסר.
זה כל כך מוזר
כי עכשיו הכל כל כך רועש,
ממש כאילו הדחקתי שהיה קשה,
שהתחננתי לאמא שתיקח אותי מכאן,
שאיבדתי את הפרטיות שלי,
ששנאתי א
תיאור יפה, מדויק וכואב... השאלה איך אפשר להרגיש לגיטימציה לנוח, לקבל תמיכה, להוריד ציפיות ולחצים גם בחיים בחוץ, לפחות במידה מסוימת, כדי שהפער לא יהיה כל כך בלתי נסבל.
וואו איזה כתיבה נוגעת כ"כ מזדהה לצערי ממש!!
מקווה שבעז"ה כן נבחר בחיים שמגיע לנו ללא חשיבה מציפה מה יהיה מחר אלא מה קורה כרגע ומה אני עושה שהרגע הזה יהיה הכי נכון עבורי!
הצלחת להעביר את כל התחושות בעזרת המילים שלך, איזו כתיבה יפה..
אני מזדהה כל כך עם מה שכתבת
מרגישה כמוך גם כשלא נמצאת באותו המצב...
מקווה מאוד שתתגברי ותצמחי בעזרת הקשיים, מחזיקה לך הצבעות☺️
יקרה, אני מקווה שבינתיים התחושות קצת נרגעו או השתנו, כי הרגעים האלו של היאוש והפאסימיות הם מאד קשים להכלה. אני בטוחה שיש סיבות לתחושות הללו, אבל בתפיסה שלי ומתוך ניסיוני, תמיד תמיד יש תקווה, גם כשקשה ממש לראות אותה, ובעיקר כשלא מוותרים, גם ובייחוד במצבים הנמוכים יותר. אבל אין ספק שהדרך לשם יכולה להיות ארוכה, קשה ומתישה, וצריך כל הזמן לחשוב ולראות מה יכול לעזור במהלכה, מה תורם וממלא לעומת מה מכביד ומיותר. אני מקווה שאת לא לבד בדרך הזאת ונעזרת בתמיכה ובאנשי מקצוע. כמובן מוזמנת להמשיך ולשתף פה...
ביתי בת 17 וחצי עם הפרעת אכילה ופגיעה עצמית שוחררה מתל השומר נוער על קושי לעמוד בכללי המחלקה נמצאת בפנימיה פ.אישפוזית שמתקשה להחזיק את ההפרעה מה אפשר לעשות
הורה במצוקה
זה באמת מאד קשה ומורכב, גם בגלל אופי ההפרעה וגם בגלל מיעוט המסגרות שיכולות להתאים למצבים כאלה. הרבה פעמים אנחנו רואים תהליך כזה של ניסוי וטעייה, עד שמוצאים את המקום הנכון או עד שמשהו משתנה ומתפתח בנערה ומגיב אחרת למסגרת הטיפולית. כמובן שחשוב לדבר עם צוות הפנימיה ולהבין איך הם רואים את הדברים ומה הם ממליצים מתוך ההיכרות עם ביתך ועם מצבה, אבל אם הפרעת האכילה לא מוחזקת מספיק טוב בפנימייה או אף מדרדרת, יכול להיות שצריך לנסות פעם נוספת מסגרת אשפוזית ייעודית להפרעות אכילה, אולי הפעם טיפול יום (כמובן תלוי במצבה כי צריך להתאים לקריטריונים של