בשיחה אחרונה עם ער״ן העליתי משהו מחדשות שבעיני היה דוגמה טובה לחוסר נתינת זכות. כמה שקל יותר להאשים את האחר במקום לנסות מאיפה הוא בא ולנסות להבין. מחווה בקושי לראות איפה אנחנו טועים או אפילו מאיפה אנחנו באנו והמניעים למעשים אפילו מחשבות שלנו. שקלתי את כל זה לכתוב בצ׳ט אבל החלטתי אחרת. נכון לעכשיו אני לא פנוייה לתגובות – גם האמירה בסוף שיחה טלפונית בואי לא ניכנס לפוליטיקה אחר כך הברכות ואיחולים שלה שנשמעו ליומרניות הביאו אותי לסגור עליה טלפון בלי להפרד ובלי להודות לשיחה הכאובה שהייתה עד לביקורת שפגעה בי. אני ממש לא רגועה כרגע וי לא מעט