אני עברתי תאונת דרכים קשה באופנוע ועברתי ניתוח גדול בגב ועוד מלא דברים קטנים כמו עצם בריח שבורה ודימום מוחי בהתחלה שאישפזו אותי התעוררתי אחרי שבועיים בערך בבית חולים, ומאז עברו כמעט שלושה חודשים ואני עכשיו חי בדירה שרוצים לפנות אותי ממנה עם אמא שלי שהיא מבוגרת מאוד ומטפלת בי כי אני לא יכול לזוז
והכול נהרס לי בחיים הייתי בחור חזק שמתאמן כמעט כול יום הייתי עובד בתור שליח ועושה כסף טוב הייה לי בתחושה שלי הכול ועכשיו אני ירדתי בערך 15 קילו מאז התאונה כי אני לא זז ואין לי פרנסה יותר , ואני אומנם לפני גיל 30 ואולי יש לי עוד חיים לפניי א
אין לי כוח יותר
כבר חשבתי שהכל בסדר
אבל שוב עוד סטירה
ואני מגלה את מה שהמציאות הסתירה
שלאף אחד לא אכפת ממני יותר
כולם רוצים שאשב בשקט ואוותר
אז אני שוב בוכה מתחת לשמיכה
מייבבת ומחניקה עוד צווחה
כבר חשבתי שהכל בסדר
ואז גיליתי שאני לא חלק מהעדר
שמאחורי הגב שלי מדברים
אותם אנשים שכשהם מסתכלים
ולתוך העיניים שלי מביטים הם עם חיוך על הפנים
והם אומרים שאני מוזרה
ושאני חייבת עזרה
ושאני מסכנה
ויש לי עוד מלא דוגמאות
אבל כבר נגמרו הדמעות
ועכשיו תורו של הדם
שיזלוג לי מהיד ממש כמותן
אני מגיע לעבוד באולם אירועים, נוסע שעה וחצי ופתאום המנהלת דופקת לי "אתה צריך להוציא את העגילים מפה, זה אירוע של חרדים וזה לא מתאים". פעם ראשונה שאי פעם מבקשים ממני להוציא את העגילים שלי, כשעבדתי בנתב"ג לא ביקשו ממני להוציא אותם.
קיצר הוצאתי כי אין לי כוח להתחיל לריב גם עם המנהלת של המלצרים וגם עם המנהלת שלי מהכוח אדם, כ*שילירבאק ערס, פעם אחרונה שאני בא לעבוד פה אין לי כוח, במקום ללמוד ליואל גבע זה מה שאני עושה עם החיים שלי, איףףףף.
כה אמר ה':שמעתי את תפילותך ראיתי את דימעותיך הנני רופא לך!
המילים האלה נותנות כח נותנות תקווה אבל עדיין קשה לי ואני מחכה לרפואה והיא עוד לא מגיעה,יש אנשים שמפחדים מהחושך מפחדים מהצבע השחור,אותי מפחיד הרעש,לא השכול לא הרעב, לא האפור,הלבן.
אם מישהו ינסה לטנף את אהבתנו – לנו לא יהיה אכפת.
ואם מישהו ינסה לעדן את אהבתנו – לנו לא יהיה אכפת.
אם מישהו לא יבין את אהבתנו – לנו לא יהיה אכפת.
ואם מישהו יזדהה עם אהבתנו – לנו לא יהיה אכפת.
כך או כך, השאגה תשמע ממרחקים.
כך או כך, השאגה תשמע למרחקים.
אני כותבת
וכותבת
וכותבת
וכותבת
לוחשת את המחשבות שלי
לתוך הדף הריק
מספרת סודות כמוסים
שלא ידעתי שקיימים
בתוכי
מחשבוֹתי נעלמות
חֶּרֵש
זורקת הכל על דף
צועקת
שוכחת
את מה שעובר עלי
לרגע קט
אחרי הכתיבה
נהיה שׁקט
שַׁם
במוח
כמו להטביל את הראש בתוך האוקיינוס
השמיעה מתעמעמת
הראייה מתערפלת
והמחשבות
המחשבות מתחדדות
כי בזמן שהחושים מעו
רפלים
המוח רק מתחיל לעבוד
