נפגעתי מינית ונפשית על ידי בעלה של אחותי במשך 9 שנים, אני כבר שנה לא שם, גידלתי את הילדה שלהם מהיום שנולדה שבעצם התחילה כל האונס, ועד לפני שנה שהצלחתי לברוח מהבית שלהם, אני מרגישה שאין לי למה לחיות אני מתגעגעת לילדה מאוד אני לא מצליחה להתאושש מזה
דיכאון וחרדה
קהילת דיכאון וחרדה בכמוני הנה קהילה תומכת למתמודדים עם חרדה ודיכאון. כאן תוכלו להיעזר בקהילת עמיתים חמה ותומכת, ולספר על הקשיים הרגשיים והפיזיים בחיי היומיום, על הטיפול התרופתי וההתנהגותי ותופעותיו, וגם על ההתקדמות ועל הרגעים החיוביים שבדרך. בנוסף תוכלו להתייעץ עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים מומחים, לקבל טיפים ותמיכה במהלך הדרך.
אני אחרי תאונת דרכים קשה , ששינתה לי הכול , איבדתי המון דברים שמילאו אותי יום יום, אם זה התעסוקה ולהתפרנס בכבוד , הייתי בכושר ממש טוב , והייתי רוכב על אופנועים המון שנים עד שקרתה התאונה , ואני מרגיש שאיבדתי את מי שאני , שאני לא מזהה את החיים, ובין כול הסבל הפיזי לנפשי מה שקשה מאוד זה שאין לי עם מי לדבר כמעט , אין לי ממש משפחה , וחברים גם לא ממש בגלל שיש לי פוסט טראומה עקב דברים שעברתי בילדות עוד מלפני התאונה חייתי דיי בודד , אבל בגלל העבודה בתור שליח, ולפעמים הייתי במערכות יחסית , אז כן הייה לי משהו , ומאז התאונה אני גם לא עובד וגם ל
אני עברתי תאונת דרכים קשה באופנוע ועברתי ניתוח גדול בגב ועוד מלא דברים קטנים כמו עצם בריח שבורה ודימום מוחי בהתחלה שאישפזו אותי התעוררתי אחרי שבועיים בערך בבית חולים, ומאז עברו כמעט שלושה חודשים ואני עכשיו חי בדירה שרוצים לפנות אותי ממנה עם אמא שלי שהיא מבוגרת מאוד ומטפלת בי כי אני לא יכול לזוז
והכול נהרס לי בחיים הייתי בחור חזק שמתאמן כמעט כול יום הייתי עובד בתור שליח ועושה כסף טוב הייה לי בתחושה שלי הכול ועכשיו אני ירדתי בערך 15 קילו מאז התאונה כי אני לא זז ואין לי פרנסה יותר , ואני אומנם לפני גיל 30 ואולי יש לי עוד חיים לפניי א
-
2 תגובות
-
מדריכים בנושא
מתמודדים עם קושי של בריחת צואה ושתן ללא שליטה
ניסיתי פעמים להתאבד אך לא הצליח חתחתי ורידים.
אך מה שצריך אותי זה שאני משאיר ילד בן 3 עם צרכים מיוחדים. ואני לא פייר כלפיו.
אין לי חשק וכוח לכלום.
הוא היחד שמחזיק אותי.
שותה ציפרלקס 20 בבוקר
ובערב סרוקוואל 300
שלום רב
ברצוני לדעת האם ניתן לפצל את הויפאקס xr 150 מג ל 75 מג, אחד בבוקר ואחד בערב ,כי כשאני לוקחת את זה ככדור אחד זה גורם לי ללחץ בראש ומשבש לי את התפקוד
תודה
-
2 תגובות
אני רוצה להתאבד. לטובת עצמי ולטובת התא המשפחתי המצומצם שלי אני רוצה להציל את עצמי מזה
-
3 תגובות
כבר חצי שנה שאני ככה. חושך נוראי. ואני רק בת 18. זה נגמר מתישהו? אני צריכה עידוד אנשים
-
4 תגובות
חדשות בנושא
אני בת 62 בפנסיה מוקדמת, לא מרגישה משמעות .. כל היום בדידות ועצבות. לא רוצה לטןס לחול. עצוב לי שלבן דלי ובת זוגו אין ילדים..אולי אל הורים מבחירה..לא משתפים למה.
כשהיתה מלחמה ואזעקות ואולפנים פתוחים נתן לי מרץ..ארגנתי את הממד, עשיתי משלוחים .לא הרגשתי דכדוך או עצבות.. היה לי ענין .איך שנגמר שוב ההרגשה הרעה . המלחמה נותנת לי לגיטימציה להיןת בשקט בבית וכך גם בסגרי הקורונה היתי הכי מבסוטית. אני יכולה גם ככה להיות בשקט..אך הגורמים החיצונים..נותנים לי לגיטימציה להיות במצבי..בלי לשאול...אולי תלכי לחוג...אולי תלמדי משהו.. אני לא בן אדם של הת
-
2 תגובות
אני רוצה למות כבר , כדורים לא עוזר כי הם לא מספיק חזקים
כמובן שזה לא יקרה היום
אני מתכננת את זה תקופה לצערי הפעמים הקודמות לא צלחו
-
2 תגובות
אני שוב כאן למטה. נפתחה הדלת לחריץ קטנטן, וזה בעט בה כאילו היא עשויה מנייר והתפרץ פנימה. מצאתי את עצמי נופלת כמו בבאנג'י אבל בלי החבל. ואין לבור הזה תחתית. אפשר להישאב ולהישאב ולשקוע עוד ועוד. אני מכירה את זה. זו ממש לא הפעם הראשונה. אבל משום מה אני תמיד שוכחת שהיה לרגע אחרת, לא מאמינה שיכול להיות אחרת. ויש לי מיליון תירוצים והסברים לזה שגם אם פעם היה רגע כזה טוב, הוא לא יחזור יותר בחיים. אני כותבת את זה ומבינה את האבסורד אבל זה לא מונע ממני להרגיש את זה בכל הגוף, לחשוב את זה בלופ שלא נגמר. זה קול מאוד משכנע וגם מאוד עוצמתי. מאוד מאוד
-
2 תגובות
בלוגים בנושא
