חייל התגייסתי לפני שלושה וחצי חודשים למשמר הגבול ברצון גבוהה להיות לוחם ולתרום למדינה גיליתי התקפי חרדה קשים שלא היו לי מעולם רעידות בגוף קושי רב להירדם וקושי בנשימה חוסר תיאבון ירידה של 18 קילו, היום היה לי פסיכיאטר צבאי הוא הציע לי להשתחרר אבל לא ידעתי איך לומר לו שאני רוצה להשתחרר כי אני מפחד לאכזב את ההורים שלי אני כבר לא יודע מה לעשות כבר
דיכאון וחרדה
קהילת דיכאון וחרדה בכמוני הנה קהילה תומכת למתמודדים עם חרדה ודיכאון. כאן תוכלו להיעזר בקהילת עמיתים חמה ותומכת, ולספר על הקשיים הרגשיים והפיזיים בחיי היומיום, על הטיפול התרופתי וההתנהגותי ותופעותיו, וגם על ההתקדמות ועל הרגעים החיוביים שבדרך. בנוסף תוכלו להתייעץ עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים מומחים, לקבל טיפים ותמיכה במהלך הדרך.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.שלום לכולם,
אני עומד להתחיל טיפול ב-ECT ורציתי לשמוע מניסיון של אנשים שעברו את התהליך.
כמה שאלות:
- אחרי כמה טיפולים התחלתם להרגיש שינוי?
- האם השיפור היה הדרגתי או שהרגשתם שינוי משמעותי בבת אחת?
- למי שסבל גם מבעיות קוגניטיביות (מחשבות חודרניות, הצפה של מחשבות, קושי להתרכז, עומס מנטלי) – האם זה השתפר יחד עם המצב הרגשי או בקצב שונה?
- האם היו תופעות לוואי קוגניטיביות במהלך הסדרה, ואם כן האם הן חלפו?
- איך הרגשתם בין הטיפולים עצמם?
- מה הייתם רוצים לדעת לפני שהתחלתם ECT?
- למה כדאי לצפות במהלך סדרה של כ-12 טיפולים?
אשמח לשמוע גם סיפורים חיוביים וגם חוויות פחו
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולשלום לך יקר, אני מקווה שמישהו מהחברים שכאן, שעבר טיפול בנזעי חשמל יכתוב לך. לגמרי טבע ומובן לעצור, לשאול ולרצות לדעת כמה שיותר לפני ההליך.
לא התנסיתי באופן אישי אבל ליוותי מטופלים שלי שטופלו בנזעי חשמל והופתעתי מהיעילות ומהקלות.
הטיפול נעשה תחת הרדמה קצרה, כך ששום דבר לא כואב.
ההשפעה היא מאוד אישית אבל ממה שראיתי , השינוי הראשוני אינו מיידי אלא הדרגתי ולאחר מספר טיפולים (4-6) אפשר לראות הטבה משמעותית.
תופעת הלוואי השכיחה עליה אני יודעת (לא ראיתי אותה על המטופלים שלי) היא פגיעה זמנית בזיכרון לטווח קצר או בלבול קל מייד כשקמים. לגבי התפק
-
קודם כל שיהיה לך בהצלחה רבה!!
אני אכתוב לך מתוך מה שאני עוברת, אני עוברת את הטיפולים האלו.
זה אולי בהתחלה מלחיץ, כי זה הרדמה מלאה ולא יודעים בדיוק מה קורה בטיפול, אבל בסה"כ הטיפול עצמו לוקח כמה דקות. ומתאוששים ממש בקלות, כל אחד כמובן זה משתנה. בטיפול הראשון כן לוקח יותר זמן להתאושש ולחזור לעצמך, אבל במהלך הטיפולים זה נהיה ממש קצר ההתאוששות.
מה שכן, צריך להיות מוכנים לזה שיש פגיעה בזיכרון, יש בלבול בהתחלה. אפשר להתעורר קצת מבולבלים אבל אח"כ הכל חוזר. בהמשך הטיפולים יש קצת ירידה בזיכרון, זה באמת קצת לא נעים, אבל זה משהו שהוא לטווח הקצ
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני מחפשת אישו חשוב.
אם אין לי רגש אין לי כלום.
מה יכאב לי ,מה יפחית ת'כאב.
אני עץ מדי עקום.
בלי דרך בלי כיוון,
והלב שלי מדמם בשוליים.
אז ברחתי כי זה נוח
להשקיט לי את הרעש.
אז תנו לי עוד קצת,
תנו לי עוד קצת לברוח כמה שיותר.
לא יכולה לחיות יותר
ולא למות כשחיי,
דפים שרצים מהר
והלב שלי מאחוריי.
נגמר לי הזמן
איך נגמר לי הזמן,
התייבשו הדמעות
ואני עדיין כאן.
לא יכולה לחיות יותר
ולא למות כשחיי,
דפים שרצים מהר
והלב שלי מאחוריי.
נגמר לי הזמן
איך נגמר לי הזמן,
התייבשו הדמעות
ואני עדיין כאן.
אני לא אוהבת לדבר,
המסך מדי עוזר
והאדישות חזרה לעיניים.
אבל איך לא שמתי לב
אני משקר
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.יש תרופות טבעיות שמותר לשלב עם צ'יפרלקס?
יש ימים שאני חייבת תוספת, כמו sos רק לא ממכר ולא מרדים.
אני לא רואה פסיכיאטר בתדירות סדירה כי הפסיכיאטרים במרפאה מתחלפים בתדירות גבוהה, לכן אני לא רוצה לעשות שינוי תרופתי ורק מחפשת תוספת (כמובן שאדבר על זה עם רטפא משפחה).
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולאני יקר, אני שמחה שהעלית את השאלה הזאת. ומאוד אחראי מצידך לעצור , ולבדוק.
זאת ההזדמנות להזהיר מפני תוספים טבעיים. יש נטייה לחשוב ש"טבעי זה בטוח" אבל בתחום בריאות הנפש ולא רק לתוספים מסוימים יש השפעה ביולוגית חזקה שמתנגשת עם ציפרלקס.
תוספים כמו היפריקום או תמציות שונות מעלות את רמת הסרוטונין למידה מסוכנת.
מה כן אפשרי -
אני כותבת זאת בידיעה שיהיה ייעוץ עם רטפא המשפחה שכן אינני פסיכיאטרית ולא מורשית לתת ייעוץ תרופתי עם זאת חשוב לי לכתוב לך שיש אפשרויות שיכולות להילקח במצבים של sos כמו תרופות ממשפחת ההיסטמינים או צמחים המבוססים על ולריאן
רעיון נהדר, אני מתלבטת אם לפנות לרופא המשפחה בכלל או לנטרופתית. הרופא משפחה שלי מנהל חלק ממרפאות הרפואה המשלימה של כללית ובעבר הוא המליץ לי על פרחי באך אבל אני פחות מאמינה בזה, אני מחפשת משהו לSOS כי כרגע זה הצורך שלי.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני סובלת מדיכאון וכו ו
לאחרונה הפסקתי לשמור שבת ואני בבית רק בחדר אני לא שומרת שבת ואמא שלי מקבלת את זה אבל אני פוחדת שאני מאכזבת אותה מה עושים
-
תשוחחי אתה בסבלנות ותסבירי למה הפסקת ושזה לא משנה את מה שאת
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולליאל יקרה, אני מניחה שאם החלטת להפסיק לשמור שבת זה לא קרה סתם. אנשים עוברים תהליכים ושינויים עם האמונה הדתית שלהם והמחויבויות שהם נוטלים על עצמם במסגרת הזאת. לא נולדנו כדי לרצות את ההורים שלנו, וחלק מההתבגרות שלנו מילדות לבגרות וגם חלק מההתבגרות של הורינו שצריכים להתאים את עצמם מהורות לילד קטן שבו הם שולטים על כל היבט של חייו ועד להורות לאדם מבוגר עם צרכים ורצונות משלו אמורה להשתנות.
זה בסדר גמור אם אמא תרגיש אכזבה. העולם לא מת מזה... וכן, את יכולה כמו שהציע לך ש.ג לדבר איתה על זה ולשאול לתחושותיה.
הדבר החשוב ביותר הוא שאת מכבדת את א
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
בדידות זאת מחלה של הרבה אנשים. אם כולנו נתאחד לא נהיה בודדים. בכל מקרה, אני מוצאת נחמה בקבוצות הטיפוליות ותכף תהיה לי וועדת סל שיקום ששם אבקש מענים חברתיים כמו דיור ומועדון חברתי.
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולצודקת. העולם המערבי ניתב אותנו לחיים בודדים ובהתאם גם עלו שעורי הדיכאון והחרדה. נולדנו לחיות בשבט, מוקפים באנשים.... כל הכבוד לך שאת מבינה את זה ודואגת שכך יהיה לך.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני בת 62 בפנסיה מוקדמת, לא מרגישה משמעות .. כל היום בדידות ועצבות. לא רוצה לטןס לחול. עצוב לי שלבן דלי ובת זוגו אין ילדים..אולי אל הורים מבחירה..לא משתפים למה.
כשהיתה מלחמה ואזעקות ואולפנים פתוחים נתן לי מרץ..ארגנתי את הממד, עשיתי משלוחים .לא הרגשתי דכדוך או עצבות.. היה לי ענין .איך שנגמר שוב ההרגשה הרעה . המלחמה נותנת לי לגיטימציה להיןת בשקט בבית וכך גם בסגרי הקורונה היתי הכי מבסוטית. אני יכולה גם ככה להיות בשקט..אך הגורמים החיצונים..נותנים לי לגיטימציה להיות במצבי..בלי לשאול...אולי תלכי לחוג...אולי תלמדי משהו.. אני לא בן אדם של הת
-
היי מה שאני מתכננת לפנסיה הקרובה זה לעשות יותר ספורט ותנועה. אם את הולכת למרכז נופש, או סטודיו שיש שם אנשים קבועים, אפילו ללכת לעשות פעילות באמצעות האפליקציות של קופת חולים. -
Dina-2 מאמינה בדברים, חברותית בת 12 ואוהבת לרקודחבר קהילה · 20.6.2026היי, אולי תנסי למצוא תחביב/ משהו שרצית לעשות בעבר ולא יצא לך או אולי למצוא משהו בסיגנון התנדבות או תרומה לקהילה או משהו כזה.
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמוליקרה, ממש כואב לקרוא את מה שאת כותבת. המילים שלך כנות ונוגעות בלב. נתיאור שלך על הדכדוך, תחושת חוסר המשמעות , הריקנות - הם מצב שרבים חווים לאחר יציאה לפנסיה אם לא עשו את ההתאמות הנדרשות לחיים ללא מסגרת של עבודה.
את מתארת משהו מאוד חזק, שגם הוא מאפיין אנשים רבים שנתונים במצב של דיכאון. כשהעולם "עוצר" כמו בקורונה וכמו במלחמה, הלחצים החיצוניים והדרישות החברתיות נעלמות. יש אישור פנימי וחיצןני פשוט להיות. בלי לרצות, בלי להרגיש אשמה עם לגיטימציה מוחלטת ונראה שכשאת משוחררת מה"כפייה" את מצליחה למצוא משמעות ולגייס את עצמך לעשייה כי יש צורך א
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.מתמודדים עם קושי של בריחת צואה ושתן ללא שליטה
ניסיתי פעמים להתאבד אך לא הצליח חתחתי ורידים.
אך מה שצריך אותי זה שאני משאיר ילד בן 3 עם צרכים מיוחדים. ואני לא פייר כלפיו.
אין לי חשק וכוח לכלום.
הוא היחד שמחזיק אותי.
שותה ציפרלקס 20 בבוקר
ובערב סרוקוואל 300
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולחבר יקר, אני שומעת את המצוקה האדירה שלך את המעמסה הפזית והנפשית ומצד שני את האחריות כלפי הילד הקטן שלך שצריך אבא!!!.
ומהמקום הזה אתה חייב לעשות הכל כדי להיטיב עם עצמך. האם יש לך מושג מדוע ישנה חוסר שליטה על הסוגרים? האם בדקת את כל האפשרויות לטיפול במצב? אני מבינה שרק זה בלבד יכול למרמר את החיים ועם זאת יש לא מעט טיפולים והשאלה היא מה הבעיה: האם זה משהו נוירולוגי? או סימפטום של דיכאון? או אולי תגובה לתרופות (אינני פסיכיאטרית אבל לפעמים הסראקוואל מוביל לאצירת שתן שגורמת בסופו של דבר לבריחת שתן... אבל שוב, אני לא פסיכיאטרית, כל דבר צריך
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני עברתי תאונת דרכים קשה באופנוע ועברתי ניתוח גדול בגב ועוד מלא דברים קטנים כמו עצם בריח שבורה ודימום מוחי בהתחלה שאישפזו אותי התעוררתי אחרי שבועיים בערך בבית חולים, ומאז עברו כמעט שלושה חודשים ואני עכשיו חי בדירה שרוצים לפנות אותי ממנה עם אמא שלי שהיא מבוגרת מאוד ומטפלת בי כי אני לא יכול לזוז
והכול נהרס לי בחיים הייתי בחור חזק שמתאמן כמעט כול יום הייתי עובד בתור שליח ועושה כסף טוב הייה לי בתחושה שלי הכול ועכשיו אני ירדתי בערך 15 קילו מאז התאונה כי אני לא זז ואין לי פרנסה יותר , ואני אומנם לפני גיל 30 ואולי יש לי עוד חיים לפניי א
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 20.6.2026יקר, חיבוק גדול. אין לך מושג כמה אני מבינה אותך!!!, גם אני שורדת תאונת דרכים קשה ומכירה את כל קשת התחושות שאתה עובר.
נחשבתי אז לאחת הפצועות הקשות ביותר וזה קרה לא בארץ כך שהכל עברתי בחול.
היום אני עובדת בארבע עבודות ופעילה כמו טורבו - אז יש תקווה אבל זה לוקח זמן ומשאבים.
כמה עצות :
כדאי להגיע לשיקום , בשיבא יש אחד מצוין וגם לקבל סיוע פסיכולוגי.
ייתכן שכדאי לשקול גם טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה כי בשלב הזה של חייך אתה חייב לגייס כל מה שיש בך לטובת שיקום וזה בהחלט תהליך מאתגר פיזית ונפשית.
בדוק מהיכן אתה יכול לקבל סיוע כלכלי : ביטוח ל
E חבר קהילה · 21.6.2026מעריך את התמיכה במיוחד כשאת יודעת איך זה , ולצערי הרב כשהייתי מאושפז הייה לי מקרה ששמרו עליי כוח עזר והתנהגתי בגלל כנראה נזק מוחי ועוד כי הייתי תחת השפעת תרופות בצורה לא הכי נעימה ויצא שאחד מחברי הצוות פשוט הרביץ לי עם אגרופים לפנים, ואחר כך שיקר שניסיתי לפגוע בעצמי ושיט כזה , ורצו לקחת אותי לגהה ובגלל שלא הסכמתי לאשפוז קראו לאמא שלי ופשוט שיחררו אותי מהבית חולים, ולא נכנסתי לשיקום מה שדפק מאוד את ההחלמה שלי ובגלל זה אני במצב קשה פיזית עכשיו ..
וביטוח לאומי וכול זה זה המון בירוקרטיה וצריך עוד לעבור ועדות רפואיות בשביל לקבל קצבה ,
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולאיתן יקר, אל תוותר, אני יודעת שלפעמים הדרך לקבל טיפול עוברת דרך לא מעט קשיים ובירוקרטיות אבל אסור לוותר. תפעיל את קופת החולים שלך , את רופא המשפחה את מי שאפשר כדי לקבל מקום שייתן לך שיקום ובו גם תכיר הרבה מאוד אנשים שגם הם נפגעי תאונות דרכים ושאר צרות. לפעמים העזרה הטובה ביותר מתקבלת דרך השראה מהתמודדות של אחרים. וכן, לא נעים להגיד אבל לפעמים צריכים תמיכה מזה שעבר משהו דומה לך כדי "להרגיש בבית".
מה דעתך?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.נפגעתי מינית ונפשית על ידי בעלה של אחותי במשך 9 שנים, אני כבר שנה לא שם, גידלתי את הילדה שלהם מהיום שנולדה שבעצם התחילה כל האונס, ועד לפני שנה שהצלחתי לברוח מהבית שלהם, אני מרגישה שאין לי למה לחיות אני מתגעגעת לילדה מאוד אני לא מצליחה להתאושש מזה
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולאפרת יקרה, ממש אבל ממש כאב לי בלב לקרוא את מה שכתבת. 9 שנים של פגיעה נפשית ומינית זה גיהנום. אז דבר ראשון אני שולחת לך חיבוק. וגם כל הכבוד שיצאת משם והצלחת להפסיק את הסיוט. אני מבינה שהמחיר הוא גדול כי הוא דורש ממך לוותר על קשר עם ילדה שגידלת ובעצם היא חלק ממך. האם אחותך יודעת מכל זה?, האם יש לך אפשרות לפגוש בילדה מבלי להגיע לשם הביתה או להיות בקשר כלשהו עם גיסך. אשמח אם תשפכי יותר אור על מה שקרה.
מעבר לכל העצות וההמלצות אני ממש מבקשת ממך לפנות לטיפול - ישנם הרבה מרכזים אזוריים ועירוניים המתמחים בטיפול בטראומה מינית גם דרך קופת החול
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני לא יודעת למה כל פעם אני נכנסת לאתר, ואז מתנתקת וצריכה להתחבר שוב מהתחלה ולאפס סיסמא והכל, זה מתסכל, מישהו יודע מה הסיפור?
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולאילה יקרה, מבינה את התסכול... גם אני התמודדתי עם זה ובסוף זה איכשהו הסתדר. אני אעביר את השאלה שלך לגף הטכני ומקווה שיעבוד.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.



























הי קראתי את מה שכתבת
וסורי לפני הכל ואחרי הכל הבריאות שלך חשובה
ואם זה פוגע בה לא משנה מה כדאי לך לעזוב לפחות את התפקיד הספציפי או את מה שגורם לך להתקפים
אתה לא יכול לבקש לעבור למקום אחר?
זה מטורף מה שאתה אומר כאילו אל תתן לזה להמשיך
בהצלחה 💪.
- 0
- שתפו
דווחווואוו. מאתגר ולא פשוט בכלל.
תקשיב, החיים שלך כ"כ חשובים. והתפקיד שלך עכשיו זה לדאוג לעצמך, לבריאות הנפשית שלך.
הפחד לאכזב את ההורים מאוד מובן, מאוד. אבל אני חושבת שהם הרבה יותר ירצו שהבן שלהם ירגיש טוב מאשר לדעת באיזה מצב אתה נמצא וכמה אתה מרגיש גרוע. מה אתה אומר?
אולי אם מישהו יעזור לך להבין מה עובר עליך, באיזה צורה לבוא להורים שלך, זה קצת יותר יתן לך כוחות לעשות את הצעד הזה.
- 0
- שתפו
דווחו- 0
- שתפו
דווחותודה על התגובה
לא מזמן ירדתי מלוחמה לגוב (תפקיד חרא) קיבלתי יומיות מקב״ן (חשבתי שזה יעזור לי אבל הציבו אותי בבסיס שעתיים נסיעה ממני ועוד צריך לחזור את זה כל יום וזה שוחק אותי אני כבר לא יודע מה לעושת
- 0
- שתפו
דווחו