ער"ן - עזרה ראשונה נפשית

למישהו יש רעיון מה אפשר לעשות בסופי שבוע? 

אני אחרי תאונת דרכים קשה , ששינתה לי הכול , איבדתי המון דברים שמילאו אותי יום יום, אם זה התעסוקה ולהתפרנס בכבוד , הייתי בכושר ממש טוב , והייתי רוכב על אופנועים המון שנים עד שקרתה התאונה , ואני מרגיש שאיבדתי את מי שאני , שאני לא מזהה את החיים,  ובין כול הסבל הפיזי לנפשי מה שקשה מאוד זה שאין לי עם מי לדבר כמעט , אין לי ממש משפחה , וחברים גם לא ממש בגלל שיש לי פוסט טראומה עקב דברים שעברתי בילדות עוד מלפני התאונה חייתי דיי בודד , אבל בגלל העבודה בתור שליח, ולפעמים הייתי במערכות יחסית , אז כן הייה לי משהו , ומאז התאונה אני גם לא עובד וגם ל

שלום לך,

עד גיל 30 הייתי חרדי אדוק, ואז עברתי משבר אמוני וחדלתי להאמין בוודאות [ספק כן], אם כי המשכתי לקיים את המצוות בגלל המחוייבות המשפחתית.
איבדתי בבת אחת את משמעות החיים שהיתה לי [הייתי לומד כל היום מתוך מטרה מוצקה של בניית חלק עליון בעוה"ב, וכשזה קרס הרגשתי ריקנות גדולה]. 
אחרי אי אילו נסיונות פתחתי עסק שהצליח מאוד, והטירדה בעסק השכיחה ממני את חוסר התוחלת של החיים, אם כי זה כל הזמן ליווה אותי, ובזמני פנאי כמו שבתות הייתי נכנס לדיכאון והתכנסות.
לאחרונה, עקב דרדור ארוך ביחסים עם אשתי, היא לקחה ממני בהתחלה את העסק [בטענות של התנהלות לקו

פגשתי ידידה. היינו מדברים כל יום במשך חודשים. ממש מדברים. היא הייתה כמו משענת עבורי לשתף כל דבר שאני עובר ומרגיש, ואת כל החיים שלי. היא תמיד הייתה מקשיבה, תמיד הייתה עוזרת. היא הייתה מקסימה. היינו מדברים כל יום שעות. הרגשתי קשור אליה כמו להורים שלי. תמיד היו לה את העצות הנכונות, והיה לה לב רחב כל כך והיא נתנה לי שם חיבה חמוד, והיא הייתה מצחיקה וזורמת וכיפית ודואגת. ונהנתי מכל שניה בחברתה. אבל אז. בדיוק יום אחד לפני יום ההולדת שלי, היא פשוט נעלמה בפתאומיות בלי להגיד כלום. אף אחד לא יודע איפה היא. עבר כבר כמה חודשים מאז שהיא נעלמה. אני

כבר תקופה שמחשבות אובדניות תוקפות אותי בכל פעם שאני מפסיק להיות פעיל.

אני אמור להתחיל טיפולי ECT בקרוב, לשם כך אני צריך לקבוע תור לאקג ולעוד כמה בדיקות. כבר שבועיים שאני דוחה את זה. 

חזרתי הביתה לפני מעל לחודש. כצפוי המצב הנפשי מידרדר ואיתו התפקוד יורד. היום יהיה היום השלישי שלא יצאתי מהמיטה בו. אני רוצה להתאבד אבל אין לי כוח אפילו לזה. להזיז את הגוף. לחשוב. לתכנן. 

אז לקחתי כדורי אס או אס במקום, כדי לנסות להקל על עצמי. הם, כרגיל לא עושים את העבודה שלהם. 

הבנתי שזה לא שאין לי מה לחיות בעבורו. הרי יש לי משפחה, את הכתיבה, את הנגינה, את הקרי

אני משרתת כתצפיתנית שנתיים, עוד חודש אני משתחררת, השנתיים האלו היו השנתיים הכי קשות בחיי, מרגישה שאף אחד לא מבין את המצוקה שלי, זה מאוד שוחק ומלחיץ התפקיד הזה. ואני מרגישה זלזול מכולם אפילו מחברות שלי לתפקיד אני עברתי המון משברים קשים והגעתי למצבים נוראיים, אני מיום ליום מרגישה כלכך חסרת אונים ועצבנית מיום ליום, אני יודעת שחודש זה כלום אבל דווקא לקראת הסוף אני מרגישה שאני כבר לא יכולה יותר עם כל מה שהצטבר לי בשנתיים האלו. לא רציתי לעבור תפקיד מחשש להיראות ותרנית או לעבור לתפקיד שאני עוד יותר לא יאהב.

פתאום משהו טיפה-טיפה השתנה לי לטובה. לא יודעת אם אין ייאוש בעולם כלל. חוויתי לאחרונה ייסורים נפשיים של ממש, אבל לא קראתי לזה ייאוש. ודווקא כן חוויתי בחיי ייאוש. לסיכום, נראה לי שיש אצלי כמה דברים שהם דינמיים, ואני מוצאת בזה הרבה יופי. שבוע טוב והרבה ברכה.

אני בת 15, כבר כמעט חצי שנה בתהליך של יציאה מהדת, שהדבר היחיד שיוצר אותי זה ההורים שלי, היה לנו קרייסיס בשבת ופשוט ברחתי מהבית לאחותי הנשואה ומרגישבה שהכל גדול עליי, פעם ראשונה אני צריכה לדאוג לעצמי לבד, גם אם יש מי שמבין, ואני מרגישה שאני מאבדת את זה ובא לי למותתת

במאמר זה אנסה להראות, שסיפורי התורה מכילים את כל המשמעויות האנושיות האפשריות.

משפט הפתיחה בתורה נהדר "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ". אין בו אף מלה מיותרת.

הרעיון להתחיל ספר בבריאת העולם ע"י אלוהים, מאפשר לפתח את העלילה לסוגי מצבים אנושיים רבים ושונים.

גן העדן מקום פסטורלי כמו כפר. פרי הדעת כתאוות הנעורים, אולי היה לו טעם קולה. הנחש מסמל את האלימות ואת הקורבן לאלימות, כי אלוהים הנחית אותו להיות רכון על האדמה. פרי החיים מסמל את הקבלה, סוד שאי אפשר להגיע אליו, אולי יין שמיוחד לזקנים חכמים.

חווה הרה. היא כבתולה שהתנסתה לראשונה בחוויה

מצד שני, הקול שלי גדול והוא חייב להישמע... ואני לא יכולה לשאת אותו לבד.