דיכאון וחרדה

האם היא תעזור לי למצבי דיכאון חרדה ואי שקט נפשי ולישון טוב בלילה

האם היא עוזרת לדיכאון חרדה ואי שקט ונותנת לישון טוב בלילה

היי אני יורי אני חדש כאן (בן 16) אני פוגע בעצמי כבר 3 שנים ולא בא לי להגיע ל17 (:

אז אני חולה סרטן לשעבר גיליתי היום דסטודנטית שאיתי בקורס התאבדה, ידידה חולת סרטן  התחלתי עם מישהי שנתנה לי את המספר שלה אבל חבר אומר שזה בטח והיא אמרה שהיא לא מתקשרת בוואצאפ אז חבר אומר שהיא מסננת אותי, ראיתי באוניברסיטה מישהי שיצאתי אתה התאהבתי ממש ואז שברה לי את הלב. אין לי מושג כבר מה לעשות 

יש לי דפיקות לב מהירות ואני לא מצליחה לאכול הרבה,אני ובעלי חווים משבר בנישואים,אני חושדת שהוא בגד בי בטיול האחרון שהוא היה בתאילנד אני ראיתי כל מיני הודעות תרגומים מתאילנדית מעברית לתאילנדית שנשלחו כאילו לבנות שם שהוא התכתב איתם בוואטסאפ כשהוא חזר לארץ הכל היה על פניו נראה בסדר ודיברנו על הדברים והכל אמרתי לו גם את החשדות שלי והוא הכחיש לחלוטין אבל תפסתי כל מיני התכתבויות אפילו שהוא הסתיר אותם והראה כאילו זה לא נכון אנחנו עושים שיחות על גבי שיחות הוא אמר שהוא רוצה כאילו להרים את הנישואים שלנו בעבר היה לנו כמה שנים לא טובות כי אני לא ר

חייל התגייסתי לפני שלושה וחצי חודשים למשמר הגבול ברצון גבוהה להיות לוחם ולתרום למדינה גיליתי התקפי חרדה קשים שלא היו לי מעולם רעידות בגוף קושי רב להירדם וקושי בנשימה חוסר תיאבון ירידה של 18 קילו, היום היה לי פסיכיאטר צבאי הוא הציע לי להשתחרר אבל לא ידעתי איך לומר לו שאני רוצה להשתחרר כי אני מפחד לאכזב את ההורים שלי אני כבר לא יודע מה לעשות כבר

מרגישה כמו צער בעלי חיים :) כל כך הרבה תרופות כבר ניסו עלי. טרם הטבה במצבי אני מרגישה בדידות עצומה. 

אני רוצה להתאבד 

לאחרונה אני מרגישה ריקנות כזאת מעצבנת, כאילו אני לא מרגישה כלום, אני עובדת משרה מלאה מחכה שהעבודה תיגמר ואז חוזרת הביתה למיטה ולסרטונים בטלפון ומחכה לשבת ואז בשבת אני משתגעת מהשעמום ואין לי סבלנות לקרוא שום דבר אז אני מחכה ששבת תיגמר אבל בעצם אני לא רוצה שתיגמר כי אז יגיע יום ראשון ואחזור לעבודה שאני גם רק רוצה שתיגמר

ותכלס החלק הכי טוב בשבוע זה השינה ואולי גם האוכל.

אפשר לקרוא לזה דיכאון אבל בתכלס זה פשוט חוסר מוטיבציה ועצלנות. הייתי בדיכאון ובדיכאון לפחות קצת כאב לי והרגשתי משהו ועכשיו אני רק מחכה שהזמן יעבור ואולי כבר עדיף להרגיש כאב

אקדים ואומר, אני ממש לא מתמודד נפש, אבל אני מרגיש שזה המקום שלי להתבטא מבלי שיישפטו אותי ואולי אפילו יבינו אותי, אז לכן אני כותב כאן. בן 27, אף פעם לא הייתי בזוגיות ולא היו לי חברים, ועם בדידות וריקנות שנדמה ש"רודפים אחריי" ולא נותנים לי להשחרר מהם. עברתי דברים לא פשוטים בחיים, ולאחרונה זה התייצב יותר. לפעמים זה נראה כאילו הדברים מתחילים להסתדר לי ואולי אני סוף סוף בדרך הנכונה. אבל גם אז הבדידות והריקנות מגיעים כאילו רק כדי לצחוק לי בפרצוף. אני גר עם ההורים (שאפילו אותם אני מרגיש שאני לא יכול לשתף בדברים האלה...), ואין לי שום קשר ביום