היי אני מחפשת לדעת אם הפסיכולוגית ליהיא רז רובינשטיין עדיין עובדת בתל השומר במחלקה להפרעות אכילה ובמרפאה של המרכז שיקום וההפרעות אכילה ואם יש פה מישהי/מישהו שנמצאת במחלקה אשמח שתברר עבורי תודה לכולם
הפרעות אכילה
בקהילת הפרעות אכילה ישנה קהילה פעילה המאפשרת לחלוק ולשתף בהתמודדות הרגשית והפיזית המורכבת עם תופעות הפרעות האכילה וכן להיעזר באנשי מקצוע מהטובים בארץ. אל תישארו לבד עם בולמוסי אכילה, עם הימנעות מאוכל ודומיהם. אנשים כמוכם ומומחים בתחום מחכים לעזור לכם
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.מתמודדת עם אנורקסיה ובקושי מוצאת מטפלים שמוכנים לקבל פרטי... אני מחפשת פסיכיאטרית באזור המרכז
מישהי מכירה? אשמח להמלצה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הדלת שוב הסתובבה.
למה?
כי בחוץ קשה,
שם אין סביבה שמבינה,
מבודדת את עצמי כי ככה בטוח.
בפנים יש הזדהות,
אני לא מבודדת,
אבל אני לבד.
השליטה שכל כך שמרה עליי פשוט נלקחה!
בסך הכל רציתי לחזור לחיים
לא ביקשתי שיגבילו.
הגזימו עם החוקים!
אז למה חזרת לשם שוב?
כי זכרתי תחושת ביטחון,
שקט של אחרי הסערה.
שם, בפעם הראשונה, מאז הפעם האחרונה
מישהו אחר החזיק את המושכות.
הגוף שקרס קיבל פתאום את כל מה שהיה חסר.
זה כל כך מוזר
כי עכשיו הכל כל כך רועש,
ממש כאילו הדחקתי שהיה קשה,
שהתחננתי לאמא שתיקח אותי מכאן,
שאיבדתי את הפרטיות שלי,
ששנאתי א
-
וואוו תקשיבי, כתיבה מטורף! ולצערי אני כל כך מזדהה עם כל מילה... יותר מידי מזדהה
דנה צינמן ליטרט פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.מנהל קהילה · 29.4.2026תיאור יפה, מדויק וכואב... השאלה איך אפשר להרגיש לגיטימציה לנוח, לקבל תמיכה, להוריד ציפיות ולחצים גם בחיים בחוץ, לפחות במידה מסוימת, כדי שהפער לא יהיה כל כך בלתי נסבל.
-
וואו איזה כתיבה נוגעת כ"כ מזדהה לצערי ממש!!
מקווה שבעז"ה כן נבחר בחיים שמגיע לנו ללא חשיבה מציפה מה יהיה מחר אלא מה קורה כרגע ומה אני עושה שהרגע הזה יהיה הכי נכון עבורי!
-
הצלחת להעביר את כל התחושות בעזרת המילים שלך, איזו כתיבה יפה..
אני מזדהה כל כך עם מה שכתבת
מרגישה כמוך גם כשלא נמצאת באותו המצב...
מקווה מאוד שתתגברי ותצמחי בעזרת הקשיים, מחזיקה לך הצבעות☺️
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
דנה צינמן ליטרט פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.מנהל קהילה · 25.5.2026יקרה, אני מקווה שבינתיים התחושות קצת נרגעו או השתנו, כי הרגעים האלו של היאוש והפאסימיות הם מאד קשים להכלה. אני בטוחה שיש סיבות לתחושות הללו, אבל בתפיסה שלי ומתוך ניסיוני, תמיד תמיד יש תקווה, גם כשקשה ממש לראות אותה, ובעיקר כשלא מוותרים, גם ובייחוד במצבים הנמוכים יותר. אבל אין ספק שהדרך לשם יכולה להיות ארוכה, קשה ומתישה, וצריך כל הזמן לחשוב ולראות מה יכול לעזור במהלכה, מה תורם וממלא לעומת מה מכביד ומיותר. אני מקווה שאת לא לבד בדרך הזאת ונעזרת בתמיכה ובאנשי מקצוע. כמובן מוזמנת להמשיך ולשתף פה...
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.ביתי בת 17 וחצי עם הפרעת אכילה ופגיעה עצמית שוחררה מתל השומר נוער על קושי לעמוד בכללי המחלקה נמצאת בפנימיה פ.אישפוזית שמתקשה להחזיק את ההפרעה מה אפשר לעשות
הורה במצוקה
-
דנה צינמן ליטרט פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.מנהל קהילה · 25.5.2026זה באמת מאד קשה ומורכב, גם בגלל אופי ההפרעה וגם בגלל מיעוט המסגרות שיכולות להתאים למצבים כאלה. הרבה פעמים אנחנו רואים תהליך כזה של ניסוי וטעייה, עד שמוצאים את המקום הנכון או עד שמשהו משתנה ומתפתח בנערה ומגיב אחרת למסגרת הטיפולית. כמובן שחשוב לדבר עם צוות הפנימיה ולהבין איך הם רואים את הדברים ומה הם ממליצים מתוך ההיכרות עם ביתך ועם מצבה, אבל אם הפרעת האכילה לא מוחזקת מספיק טוב בפנימייה או אף מדרדרת, יכול להיות שצריך לנסות פעם נוספת מסגרת אשפוזית ייעודית להפרעות אכילה, אולי הפעם טיפול יום (כמובן תלוי במצבה כי צריך להתאים לקריטריונים של
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
מורן וילנר סקאל שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!מנהל קהילה · 11.5.2026זה נשמע מאוד מתיש להרגיש שכל השבוע "מסתובב" סביב השקילה ... הרבה ממי שמתמודדת עם אנורקסיה מתארת דבר דומה, השקילה הופכת להיות משהו שמרגיש כאילו הוא קובע הצלחה, ערך או תחושת ביטחון. לפעמים דווקא הנסיון "להרגע" משאיר את הפוקוס כולו על השקילה. אולי כדאי לך לדבר ( עם הדיאטנית/ פסיכולוגית/ לשתף כאן) על מה השקילה מפעילה אצלך מבחינה רגשית. על הפחד, המתח, המחשבות, המשמעויות של זה מבחינתך, וכדומה... בינתיים, אני מזמינה אותך להזכיר לעצמך ששינוי במספר שעל המשקל לא אומר כלום על מי שאת כאדם



























