עבר זמן - כמוני

ציפור אש · 2026-08-26T19:32:22+03:00

עבר זמן מאז שכתבתי כאן. לצערי ההרגשה שלי לא השתנתה. כמה חודשים אחרי ועדיין אין לי כלום. ועדיין אין לי כוחות. ועדיין הכל מפחיד וקשה וכואב. ועדיין אני מנסה. * היום היה עשיתי את הטיפול השישי מתוך שנים-עשר בנזעי חשמל. הגעתי למחצית הטיפול, ושום דבר לא השתנה. מקווה שבהמשך הטיפול יעזור, למרות שאני קטן אמונה. * התחלתי לפני חודשיים כדור חדש בשם Auvelity. הוא לא בסל התרופות ועולה לי אלפייה כל חודש. ושום דבר לא השתנה. * בשישי האחרון רבתי עם אימא שלי. העליתי את כל מה שהיה בעבר, כחלק מתהליך הקבלה שלי. את כל האלימות וההזנחה. אימא האשימה את כולם חוץ מאת עצמה. דיברה אליי לא יפה. השיחה הסתיימה בכך שהיא צעקה שהיא מנתקת ממני קשר. יום אחר כך היא כתבה לאחותי הגדולה שהיא לא רצויה יותר בבית ושתעזוב. * אני מאוד כועס על אימא שלי והחלטתי שטוב שהקשר נותק. אחרי כל מה שאמרה עליי, על אבא שלי, סבא שלי ואחותי - עדיף לי לא להיות בקשר איתה. היא חושבת שכולם רודפים אותה וזוממים לפגוע בה. היא קראה לי שטוף מוח. * אני לא מתפקד. לא מצליח לתפקד ולא רואה למה לתפקד. אין לי בכל מקרה חלומות או סיבה לקום בבוקר בעבורה. אפילו הדברים הפשוטים ביותר כבדים מנשוא עבורי ובכנות, על חלקם אני לא מקפיד באופן קבוע, אלא רק לפני יציאה מהבית (צחצוח שיניים, מקלחת). * ראיתי לא מזמן שמישהי שהייתה פעילה פה בעבר פירסמה פוסט על כך שיצאה מהמצב שלה ושהיום אפילו קשה לה לקרוא את מה שהייתה מפרסמת כאן. איפה היא ואיפה אני? אז הייתי בן חמש עשרה, היום אני בן עשרים ואחת וחצי והבור רק התרחב. בזמן שכולם מתאפסים על עצמם אני ממשיך לקמול. אני שונא את עצמי. * אני שונא את עצמי. את כל המכלול שמרכיב אותי. אני יודע שאני לא יכול לתקן את כולי, חלק מהדברים פשוט איתי, כמו מספר האצבעות שיש לי על היד למשל (לשם ההדגמה). ואז, גם אם אתקן תשעים ותשעה אחוזים מהפגמים שבי עדיין יישאר האחוז הבודד הזה שישאיר אותי פגום. ובכנות? אני לא מאמין שאני יכול אפילו להגיע למצב הזה. הלוואי והייתי יכול. אני חסר יכולת, עצלן ופחדן. זה מי שתמיד הייתי. * זהו. נהרס לי מצב הרוח עוד יותר. הסוף.