אני לא יודעת איך להיות בן אדם עם אנושיות אני מרגישה שכולם חייבים להיות חסינים מדברים ואנשים ממש שונאים אותי כי אני אומרת דברים בצורה מאוד ישירה ומזעזעת קצת אני מתמכרת לכעס. אני לא יודעת איך להירגע. אני אוהבת את הביטוי הזה שלי  של החיים שלי. של הרגשות שלי. כשאני כועסת או שקורה לי משהו חדש לדבר עליו שמישהו עשה לי. זה כאילו נותן לי סיבה לחיות כאילו אני סוף סוף נראת על ידי מישהו אחר ובאמת מקשיבים לתסכול שלי. וכולם מקשיבים לי ומתייחסים אליי וכאילו רואים אותי. למרות שזה לא צומת לב טובה כי הם חושבים שאני דרמטית *מדי. וכשאנשים לא מקשיבים לזה