בת שבע עשרה, עם לב עייף, מחייכת בחוץ, בפנים מתחלף עוד יום של חרדה, עוד לילה לבן, עוד אלף מחשבות שלא נותנות לי זמן.

אח שלי נלחם, ואני מתפללת, מול המילה סרטן אני שוב משתתקת. בין בדיקה לטיפול, בין תקווה לדמעות, אני מנסה לא להתפרק מבפנים בלילות.

 ואף אחד לא רואה, אף אחד לא יודע, כמה כאב מתחת לחיוך מסתתר ונוגע. אני צוחקת, לומדת, אומרת שהכול בסדר, אבל בפנים יש סערה שלא נגמרת בחדר.

 יש מלחמה בצלחת, מלחמה במראה, יש ימים שאני זרה אפילו לעצמי במראה. המשקל והמחשבות שוב מנהלים את היום, ואני רק רוצה קצת שקט, קצת לנשום.

יש פגיעות שאיש לא רואה מ