אני רוצה להרים ידיים. אולי במקרה הספציפי הזה להרים ידיים זה בעצם לשנס מותניים ולפעול נגד הפחד ונגד החיים. 

אין לי כלום בחיים. למעשה, זה לא מדויק. זה לא שאין לי כלום, אלא שאני לא מוצא בשום דבר טעם. לכן אין לי כלום. 

את רוב היום בבית אני מעביר בשינה ועישון. בשאר הזמן אני קורא, כותב או מאזין למוזיקה. 

בתחילת החודש חזרתי ללימודים ופרשתי שוב אחרי שבוע ויום. תיארתי לעצמי שככה זה יהיה ובכל זאת רציתי לנסות. 

הייתה לי את התקווה המטומטמת הזו שאולי הפעם זה יהיה שונה למרות שהכל בעצם אותו הדבר. ואולי זה שורש הבעיה שלי בעצם, להמשיך לעשות את אותם הד