יש לי אמא שלא ניתן לתאר אותה במילים היא האמא 
היא גידלה אותי ואת אחיי על זרי דפנה פינקה אותנו ולא החסירה מאיתנו דבר…
גדלתי בבית פתוח תמיד מלא באורחים בשמחה באור בית חייי  שהפך לבית סובל
גדלתי לצד אמא מכינה , מארחת , מפנקת , דואגת , שמחה , רוקדת , מנקה , מאושרת , שמחה 
פתאום ביום בהיר מכאבי בטן גילינו את המחלה הארורה הזאת שהפכה לי את החיים …
האמא שהכרתי איננה הבית כאילו נדם כל שמחת החיים איננה אמא שבר כלי אמא סובלת ימים ולילות
אין לי יום אין לי לילה אני לא מצליחה לקבל את זה ולא משלימה עם העובדה שאמא שלי חולה שהחייה הזאת גדלה בתוכה
כבר