התקף או לא? - כמוני

לים · 2013-03-31T16:08:01+03:00

אני מאובחנת כחולת טרשת מ 2005 בעוד ההתקף הראשוני שלי היה כעשור לפני כן. ואני מטופלת במחלקת הטרשת של בית חולים שיבא . אני מה שנקרא חולה קלה - לא היו לי הרבה התקפים - ואלו שהיו נחשבים לקלים ביום יום מעבר לעובדה שיש כל הזמן תיזכורות "נחמדות" לזה שיש לי "חברה לחיים "אני חייה את החיים דיי כרגיל , עובדת במשרה מלאה, חייה לבד ועושה הכל לבד. אני מאובחנת כחולת טרשת נפוצה מ 2005 בעוד ההתקף הראשון שלי היה כעשור לפני כן. ההתקפים שהובילו לאיבחון היו מוטורים. ואני מטופלת במחלקת הטרשת של בית חולים שיבא אני מה שנקרא חולה קלה - לא היו לי הרבה התקפים - ואלו שהיו נחשבים לקלים ביום יום מעבר לעובדה שיש כל הזמן תיזכורות "נחמדות" לזה שיש לי "חברה לחיים "אני חייה את החיים דיי כרגיל , עובדת במשרה מלאה, חייה לבד ועושה הכל לבד. מכיוון שההתקפים שהיו לי, היו קלים והמרווח זמן בניהם היה ארוך (לאחר נסיון רע של 6 חודשים עם אוונקס) בחרתי לא לקחת אף אחת מ"הטיפולים" המוצעים הסיבה: אני שונאת מחטים מושבעת ועצם הרעיון שאני צריכה להזריק לעצמי גרם לי להיות יותר חולה מאשר המחלה עצמה והתרופה החדשה לא מתאימה. מ 2005 לא היה לי התקף עד לילה אחד לפני קצת יותר משנה, הלכתי להתפנות מצאתי את עצמי יושבת על כיסא הכבוד ורואה את הגליל נייר זז מעצמו, חשבתי שאני הוזה ולא יחסתי לזה חשיבות (בכל זאת התעוררתי משינה) בבוקר קמתי משינה מושיטה את ידי למשקפיים ופיספסתי אותם 3 פעמים הבנתי שאני בהתקף, הלכתי לניורולוגית הפעם ההתקף הגיע כוורטיגו מטורף שנמשך כשבוע. הנורולוגית שלחה אותי לקבל סטרואידים כמובן ומכיוון שזה היתה ההתנסות הראשונה שלי באישפוז או הסרואידים - התרגשתי . לאחר כ20 דקות מתחילת העירוי היד שלי התנפחה והתחילה להחליף צבעים. ניסו להחלף יד - המצב היה אף יותר גרוע והתחילה בצקת. אקיצר החוויה לא היתה הכי נחמדה בעולם! עכשיו לעיקר - בשבועיים האחרונים שריר העיין שלי (או השריר של העפעף) קופץ לא רצונית איך שבא לו ומתי שבא לו . יש פעמים שהוא קופץ עד כ 3-4 דקות ללא הפסקה ואני לא יכולה להגדיר זמני הופעה - זה מאוד משתנה כן גם יש טיפה טישטוש בראיה עצמה. מצד אחד זה מציק לגמרי ללא ספק , מצד שני התחלתי עבודה חדשה ואין לי זמן עכשיו לטיפול שלך תדע מה יהיה. דילמה מה לעשות - רוב ההתקפים עוברים גם ככה לבד הרי