בשבילי הכי קשה היה להיפתר מהרגל שמאוד מביך אותי להודות בקיומו… סירוב ללכת יחף, אפילו בתוך הבית שלי, מאז שהייתי בן 8 בערך ועד לשנים האחרונות בגיל 35. את ההרגל אימצתי מאבא שלי שהיה קרוב לגיל 50 שנולדתי. הוא היה ניצול שואה, בעל תסמונת אספרגר ובעל הפרעה כפייתית קיצונית. הוא נפטר כשהייתי בן 20. עד כמה שזה אולי נשמע באנלי, ויתור על ההרגל שגרם לי סבל נורא שינה את חיי באופן דרמתי.. עם הזמן התחלתי להחשף לתחושות חדשות כמו מגע כף הרגל בדשא או חול חוף הים. ויתור על תחושות הבושה והמאמץ המתמיד למצוא תירוצים נתן לי חופש שמבחינתי מרגיש כמו יציאה מהכ