סיכומו של שבוע מתוקשר

דנה אברמוביץ · 2014-12-21T13:11:37+02:00

טוב, אז אחרי שבוע מתוקשר לעייפה בנושא רזון-דימוי גוף-הפרעות אכילה, גם אני רוצה להגיד כמה דברים. אנחנו חברה חולה באופן כללי. חברה שמדכאת את אנשיה (וביתר שאת את נשותיה) בשם הבריאות (עאלק) ולא מאפשרת לפרטים שמרכיבים אותה להיות מי שהם בנחת. אנחנו תמיד לא מספיק בסדר, רק שעכשיו, מה שיעשה אותנו "מספיק בסדר" זה אם נהיה רזים (סליחה, רזות). אז למה שלא נרצה להיות רזות? אנחנו נהיה לא נורמליות אם נקבל את עצמינו כפי שאנחנו, אם נסתפק בבינוניות, אם לא נשאף למושלמות. אנחנו חשופות לביקורת מרושעת, אם רק נעז (ונחשו נחשו מצד מי??) ועכשיו, אנחנו גם חשופות לביקורת אם לא. עכשיו, אחרי השבוע המתוקשר, אין ספק, שאם לא נעז, ונמשיך להיות כמו כולם, אז אנחנו שטחיות, שכל מה שמעניין אותנו זה איך אנחנו נראות וכמה אנחנו שוקלות וגם מטומטמות שרוצות להיות חולות באנורקסיה. אז על זה נאמר – הפוסל במומו פוסל. כי מי שרואה בכך שטחיות – שטוח בעצמו. מי שרואה בשאיפה האפידמית לרזון רק רצון להראות יפה כמו דוגמנית – מפספס את העניין. מפספס את הצורך האנושי הבסיסי ביותר להיות שייך, מוערך, אהוב, מקובל, בעל ערך ודימוי עצמי גבוהים. מי שרואה באנורקסיה בחירה מטופשת וילדותית של ילדות מפונקות – עיוור בשתי עיניו. אני לא מתיימרת להבין הכל על ההפרעה המסתורית והאפלה הזו. עדיין, אחרי שנים של...ועשרות מטופלות, למדה כל יום עוד קצת, מבינה עוד קצת וקצת אחרת ובעיקר יודעת, שיש לי עוד מה. אבל כמה דברים אני כן מבינה ויודעת: הרצון לרזות קיים אצל רוב האוכלוסיה, גם הנסיון לרזות. אנורקסיה קיימת רק (טוב, לא רק...) באחוז אחד מהאוכלוסיה (מה קרה לכל השאר??) אף אחת, וגם אם היא אומרת שכן, אף אחת לא רוצה להיות חולה. אף אחד שמתחילה דיאטה (מאלו שזה היה הטריגר שלהן) לא רוצה ולא מעלה על דעתה שהדיאטה הזו תתפתח מחלה. אומר יותר מזה, אם הייתה דרך לדעת אצל מי דיאטה תמימה תדרדר למחלה הנוראית הזו, אני משוכנעת שאף אחת בסיכון לא הייתה מתחילה. לפחות לא הרוב. אצל חלק לא מבוטל מהחולות השאיפה לרזון בכלל אינה קונקרטית ואינה קשורה ל"רוצה להיות רזה כמו גל גדות" אלא לחווית אובדן שליטה על החיים, דימוי עצמי פגוע מאד ומבנה אישיות פרפקציוניסטי. אף אחת לא בוחרת להיות באחד ממצבים אלו. אף אחת לא בוחרת להיוולד עם נטיות חרדתיות, אובססיביות או פרפקציוניסטיות, קשיים בוויסות הרגשי ופגיעות יתר. אף אחת לא בוחרת לעבור טראומות בחייה או הזנחה, שיגרמו לה להרגיש שהשליטה בחייה ובגופה אינה שלה. אף אחת. בשביל כל אותן אלה, הפרעת האכילה היא בכלל מנגנון הגנה (לא יעיל) מפני התפרקות מוחלטת. אז קצת כבוד. בבקשה. זה טוב להעלות למודעות את מודל הרזון החולני, את הנזקים שהוא מסב לילדות שלנו. הלוואי ויתחולל שינוי. הלוואי ובנות יוכלו לאכול המבורגר עסיסי, שקטשופ מעורבב במיונז ינזל להן על הסנטר והן תרגשנה הכי יפות בעולם. והלוואי והשבוע המתוקשר הזה יעורר את הסקרנות של הציבור להבין מה זה באמת הפרעות אכילה, ולא רק מה שהתקשורת הרדודה מספרת לנו. (ועוד לא אמרתי את דעתי על מה שצולם בנושא הטיפול בהשמנת ילדים...)