כשהרופאים הגיעו להחלטה, שהפתרון היחיד הוא ניתוח, נתקפתי בחרדה.
גיל 23, רק לפניי שנה עברתי ניתוח ברך שני אחריי שהראשון היה לפני 6 שנים, בו פישלו, 5 שנים של סבל לא יתואר, חשבתי שסיימתי עם אורטופדים, פיזותרפיות, אתפון וכל תרופה כזאת או אחרת.
ואז זה תקף, הגב, כאבי תופת, נימול ברגל ימין שלא מפסיק לרגע, המון רגעי שבירה נפשית.
היה מאוד קשה להגיע עם עצמי ולהיות שלמה בהחלטה, להיכנס לחדר הניתוח, כשקיבלתי את החלטה הלכתי איתה עד הסוף.
המרווח זמן היה קצר מאוד, נסינו לזרז כמה שיותר לפניי שיתחיל עוד סמסטר בלימודים, שלא תידפק לי השנה.
המנתחים חששו, ל