דיכאון וחרדה

שלום לכולם,

אני נוטל ציפרלקס כמה שנים טובות ומזה שבועיים נמצא במינון של 15 מ"ג (לאחר שהעליתי מ-10 מ"ג). מאז העלאת המינון אני חווה תופעה קבועה ומוזרה: משעות הבוקר ועד הצהריים אני סובל מבחילות קשות, חוסר תיאבון אטום ותחושה "הפוכה" ומכווצת בבטן.

באופן עקבי, לקראת שעות הערב התחושה הזו חולפת כמעט לחלוטין, הבטן נרגעת והתיאבון שלי חוזר.

רציתי לשאול:

האם שבועיים לתוך העלאת המינון זה עדיין סביר לחוות תופעות לוואי כאלה במערכת העיכול?

ממה נובע ההבדל הקיצוני הזה בין הבוקר (סבל ובחילות) לבין הערב (הקלה משמעותית)?

מתי תופעות הלוואי של העלאת המינון אמורות

מה קורה זאת שוב אני והפעם מרגישה על הסף אני רוצה להיות במצב רוח טוב אני רוצה תמיכה אני רוצה אהבה ואני עכשיו נמאת במצב שההורים שלי לפני גירושים ובגללל זה הכל גרוע והכל מבולבל ואין לי כוחות לכולם הכי הייתי רוצה לא לחיות אבל בתוכי יש עדיין ניצוץ קטן שרוצה אני רוצה אהבה אני רוצה חיים טובים שאני יהנה בהם אני רוצה להצליח וכלום אני רוצה ולא רוצה אין לי כח וחשק לכלום יכול להיות דבר כזה דיכאון מוסווה אין לי כוחות ואני מאוד עצובה ויש לי כבר המון חתכים ביידים טוב יאללה אני צריכה תמיכה יש למישהו או למישהי לתת לי אני רוצה כח ועזרה ולצערי אין לי כל

אני משתדלת להסתכל על העולם בצורה חיובית, אבל לפעמים זה כל כך קשה,  

הי, מרגישה מצוקה נפשית מאוד גדולה עכשיו! ולבד עם זה... אפשר להתכתב איתי קצת?

לא יכולה לשאת יותר את הכאב , לא משנה מה ניסיתי

כל כך כואב לי ואני בוכה כל יום בלי סוף 

לא מצליחה לתפקד , אין פתרון למצב שלי 

בא לי כבר שיגמר

אחרי כמעט שנה של טיול אני עומד לחזור לארץ.

. 

מרגיש שאני נמצא במצב בו אין לי יכולת לפתח קשרים טובים כל עוד אני לא בטוב 

לא תכננתי כלום לעתיד 

רק חלמתי בכלליות כל חיי על דברים שנראים לי כרגע כדמיוניים ובלתי אפשריים להשגה.

רק מנסה לחשוב על זה או לתכנן משהו ומציפה אותי חרדה ופאניקה שמפחידות אותי להתעסק בנושא.

אני לא ישן כבר שבוע שאני מתעורר ב3 לפנות בוקר וכל החרדות מציפות שמובילות לדיכאון (מתעוררות להן מחשבות אובדניות ואמאלה איזה מפחיד זה)

אני מדבר עם חברים וכולם אומרים לי להאמין בעצמי ולחמול לעצמי.

ההורים נותנים עצות רציונליות כמו להתבגר או להת

גיל מעבר 

אוף אני ממש עצובה ואין לי עם מי לדבר ולשתף וקשה לי נורא אני מרגישה שאני מתפוצצת כבר אוף

פעם אחרונה שפירסמתי פה דיווחו עליי זה היה ממש לא נעים וגם לא באמת עזר , עשיתי מה שתיכננתי ולצערי גם ניצלתי 

יש אנשים שפשוט צריך לתת להם לעשות מה שהם רוצים , לא את כולם אפשר להציל

מאיפה אפ לשאוב כוחות אחרי שכולם רק פגעו בי המשפחה החברים ניתקתי קשר עם כולם ואני לבד וקשה לי ברמות שאי אפשר לתאר אני מתמוטט לתוך עצמי נעלם ומיום ליום יותר קשה לי 

שלום מזה 4 חודשים אני נוטל ציפרלקס 10 מ"ג החודשיים האחרונים היו ממש טובים והחיים חזרו למסלולם בשבוע האחרון חלה ירידה חדה והדכאון חזר לאחר התייעצות אם הרופא הומלץ לעלות את המינון ל15 מ"ג האם זה יכול לעזור תודה.

היה לי חבר ממש טוב שהיה לצידי ועודד אותי , הוא ניתק איתי קשר וחסם אותי , זה כמו סכין בלב אני בוכה כל היום חושבת להתאבד