אני מודה - כמוני

Bar1 · 2015-08-24T03:18:01+03:00

היי. בוחרת לשתף את הסיפור שלי. מעולם לא דיברתי על כך ועצם השיתוף שלי מצביע על הודאה רשמית עם עצמי במצבי. זה התחיל לפני 10 חודשים. מעולם המראה החיצוני שלי לא הדאיג אותי ומעולם לא הפריע לי להסתכל על אחרות ולפרגן ולהמשיך בחיי כרגיל. חשוב לי לציין שמאז ומתמיד אכלתי מה שבא לי וכמה שבא לי ותמיד נשארתי רזה בזכות הגנים. משהו לא ברור השתלט לי על החיים וגרם לי לרצות לרדת במשקל. בהתחלה זה לא היה במודע. הפסקתי לאכול כמעט הכל וכיום אני אוכלת עם בדיקה מפורטת של קלוריות בכל מאכל ובדיקת משקל יומיומית, אבל מי סופר, ויש ימים בשבוע שאני צמה. זה השתלט על חיי ולא הבחנתי בזה למרות שהעירו לי שאני רזה ושאמא שלי ישבה לי על העורק הראשי. אמא שלי לא מזמן לקחה אותי לשיחה, בכתה נואשות ואמרה לי שאני חולה ואני לא מודעת לכך, והתחננה שאסכים לטיפול. פה התחלתי להרגיש שאני לא בסדר. לא הסכמתי כי אני לא מאמינה שאני יכולה לצאת מזה, אלה חיי עכשיו וכל פעם המטרה היא לרדת למשקל נמוך יותר. אני הישנה עדיין קיימת ורוצה לאכול ולהרגיש יותר טוב, להפסיק לחוש כאבי תופת בגוף ולהחלים. אבל יש מישהי אחרת שלא מאפשרת לי לגעת באוכל ואני נלחמת בעצמי אבל אני לא לבד בזה ויש מישהי אחרת שמכתיבה לי. המחזור הפסיק לי כמעט לחלוטין ואני מקבלת לעתים רחוקות ורק ליום-יומיים. אני מתוסכלת וחיי החברה שלי נהרסו. גם כשאני מוציאה את עצמי מהבית אני חושבת רק על זה ולא מצליחה להירגע וליהנות בחברת אנשים. אני עצבנית רוב היום ואנשים טוענים שהשתניתי, מסתכלים עלי בכאב ולא מפסיקים להגיד לי שאני נראית חולנית. כולם סביבי מתוסכלים וכאובים. אני רוצה לרזות לא כי זה יפה, אני רוצה לרזות כי אני רוצה להפסיק להיות נחשקת. אני רוצה לקבל תשומת לב ולהדליק לכולם נורה אדומה ולמרות זאת אני מכחישה כשפונים אלי בשאלה "עובר עליך משהו רע?". מצד אחד אני כמהה לכך שידעו שאני זקוקה לעזרה ומצד שני אני לא מוכנה להודות בכאב ובסבל הנוראיים האלה. אני לא מפסיקה לבכות ולהרגיש עצב גדול בתוכי, חוסר תקווה ורצון עז למות. אני מתכננת את המוות שלי כל יום מחדש אלף פעמים ביום ומבטיחה לעצמי שבקרוב זה יקרה ולא ארגיש יותר, אבל זה לא קורה כי הפחד שלי מהמוות מתעלה על הכל. אני רק רוצה שייגמר...