היי. הרבה זמן לא הייתי כאן. אני מעוניינת לשתף בסיפור שלי מהתקופה האחרונה שבו יתרונות וחסרונות. זה ארוך, מתנצלת מראש: הייתי במקום הנוראי הזה יותר משנה, שבסופה כבר הייתי במשקל נמוך חולני ולא ראיתי את הסוף של זה. לפני שלושה חודשים טסתי לחו"ל לחודשיים ומאוד חששתי מהסיבה שידעתי שאני הולכת להיות סביב אנשים 24/7 והדבר שהכי הפחיד אותי זה שיידעו שאני לא אוכלת. בארץ זה היה קל כי לעיתים רחוקות מישהו הציע לאכול משהו, והייתי אוכלת כאילו זה רגיל אצלי אבל יום למחרת הייתי צמה ומרעיבה את עצמי כפליים. כשטסתי הצלחתי "לשמור" על עצמי בימים הראשונים, ואז כ
אהלן. אני סובלת כרונית מדלקות בדרכי השתן ואתמול הייתי ברפואה דחופה. נכנסתי לחדר האחות וקיבלתי הערה על המראה החיצוני שלי כאשר האחות לקחה את ידי ובדקה לי לחץ דם. "אין לך יד", היא אמרה ונדהמה מלחץ הדם הנמוך שלי, והאמת שגם אני פחדתי. "תעלי על המשקל בבקשה, אני רוצה לראות כמה את שוקלת". חששתי קצת כי באתי עם שלפוחית מלאה כדי לתת שתן, וביקשתי לפחות להוריד נעליים כי פחדתי שזה יוסיף לי למשקל והיא אמרה שאין צורך. עליתי על המשקל וזה הראה שלושה קילו יותר ממה שזה מראה על המשקל בבית. הייתי בהלם. היא אמרה לי שאני חייבת ללכת לדיאטנית ושאם אני מרעיבה א
היי. אני כותבת כאן בפעם השלישית.
שלשום, לראשונה, הרגשתי מאוימת על ידי מישהי שרזה ממני. מאז שירדתי בצורה קיצונית היא הראשונה שפגשתי שרזה ממני. ישבתי מולה ודיברנו בזמן שאני חושבת על מה היא עוברת והאם היא עוברת את זה, או שבכלל היא לא יכולה להשמין, אך נראה לי הזוי שהיא אוכלת מה שבא לה ונראית כך. היו לה תסמינים שהעידו על הפרעות אכילה. היו ממש רגעים שהרגשתי שאני מדברת מתוכה. היא כמוני, בלי קשר לשום דבר מעלה את נושא האכילה, שהיא אוכלת המון אבל בריא וכאילו רוצה לטרוף את הפיצה האחרונה שנשארה במקרר שלה ושל שותפתה לדירה אבל אומרת לה "את רצית קוד
היי. כתבתי כאן לפני חודש שאני זקוקה לעזרה ורוצה לקבל. אני חוזרת בי... אני פשוט כ"כ מאוכזבת מעצמי כי מאז ומתמיד הייתי במשקל נמוך גם כשאכלתי בלי לדפוק חשבון. מעולם לא נפגעתי חברתית מבחינת משקל ואין לי טראומות ילדות בכל מה שנוגע בזה. יום בהיר אחד פשוט פיתחתי אובססיה להורדה במשקל ברמה שעד שלא אגיע לקילו בודד אחד לא ארגע. זה לא עניין של רזון, זה אף פעם לא היה, זה עניין של הצבת מטרה והוכחה שאני חזקה ויכולה להצליח בזה ועלייה במשקל פשוט מפחידה אותי בצורות לא הגיוניות. אני מרגישה אימה רבה בכל פעם כשאני רואה אוכל - מה שהיה החבר הכי טוב שלי פעם.
היי. בוחרת לשתף את הסיפור שלי. מעולם לא דיברתי על כך ועצם השיתוף שלי מצביע על הודאה רשמית עם עצמי במצבי. זה התחיל לפני 10 חודשים. מעולם המראה החיצוני שלי לא הדאיג אותי ומעולם לא הפריע לי להסתכל על אחרות ולפרגן ולהמשיך בחיי כרגיל. חשוב לי לציין שמאז ומתמיד אכלתי מה שבא לי וכמה שבא לי ותמיד נשארתי רזה בזכות הגנים. משהו לא ברור השתלט לי על החיים וגרם לי לרצות לרדת במשקל. בהתחלה זה לא היה במודע. הפסקתי לאכול כמעט הכל וכיום אני אוכלת עם בדיקה מפורטת של קלוריות בכל מאכל ובדיקת משקל יומיומית, אבל מי סופר, ויש ימים בשבוע שאני צמה. זה השתלט על
מה שהיה בחול קרה לך מתוך לחץ שהתפתח משינוי, מהרגשת חוסר השליטה שלך, מעומס שחווית בתקופה ההיא, מקונפליקטים פנימיים שלך. זה לא בהכרח חלק מההחלמה את בטיפול?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחולצאת מהבית זה הכרחי במצב הזה, רק שלעיתים גם אחרי שיוצאים עדיין מרגישים בתת מודע את הלחץ הסמוי הזה- מנסיון עצוב..
רק אין מה להשוות למתח בבית ולמתח בתת מודע.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו