B Edit חג שמח? היי. כתבתי כאן לפני חודש שאני זקוקה לעזרה ורוצה לקבל. אני חוזרת בי… אני פשוט כ"כ מאוכזבת מעצמי כי מאז ומתמיד הייתי במשקל נמוך גם כשאכלתי בלי לדפוק חשבון. מעולם לא נפגעתי חברתית מבחינת משקל ואין לי טראומות ילדות בכל מה שנוגע בזה. יום בהיר אחד פשוט פיתחתי אובססיה להורדה במשקל ברמה שעד שלא אגיע לקילו בודד אחד לא ארגע. זה לא עניין של רזון, זה אף פעם לא היה, זה עניין של הצבת מטרה והוכחה שאני חזקה ויכולה להצליח בזה ועלייה במשקל פשוט מפחידה אותי בצורות לא הגיוניות. אני מרגישה אימה רבה בכל פעם כשאני רואה אוכל – מה שהיה החבר הכי טוב שלי פעם. עעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 6 תגובות חג שמח? תוכן<p>היי. כתבתי כאן לפני חודש שאני זקוקה לעזרה ורוצה לקבל. אני חוזרת בי… אני פשוט כ"כ מאוכזבת מעצמי כי מאז ומתמיד הייתי במשקל נמוך גם כשאכלתי בלי לדפוק חשבון. מעולם לא נפגעתי חברתית מבחינת משקל ואין לי טראומות ילדות בכל מה שנוגע בזה. יום בהיר אחד פשוט פיתחתי אובססיה להורדה במשקל ברמה שעד שלא אגיע לקילו בודד אחד לא ארגע. זה לא עניין של רזון, זה אף פעם לא היה, זה עניין של הצבת מטרה והוכחה שאני חזקה ויכולה להצליח בזה ועלייה במשקל פשוט מפחידה אותי בצורות לא הגיוניות. אני מרגישה אימה רבה בכל פעם כשאני רואה אוכל – מה שהיה החבר הכי טוב שלי פעם. עד לפני שנה אם היו אומרים לי שבתפוח אחד יש 900 קלוריות הייתי שואלת "זה נחשב קצת?". ברמה כזאת לא עסקתי באוכל ובמשקל. אני לא רוצה לקבל עזרה כי אני לא רוצה שיהרסו לי את הדרך שעברתי ושאני אהיה הרוסה מכך שלא השגתי את המטרה, שלא הגעתי לפסגה. אני טסה לאפריקה לחצי שנה בעוד חודש. אני לא רוצה לבטל ולהפסיד דברים בגלל זה לכן אני ממשיכה בחיי, אבל מפחידה אותי המחשבה שנהיה שם סביב אוכל ויגלו שאני לא בסדר כשאני תמיד מסרבת וטוענת שאני לא רעבה, אבל לא אוכל להסתיר את זה בעיקר בגלל איך שאני נראית, או שחלילה אצטרך לאכול כדי שלא יחשבו בי. האם אפשר להתגבר על ההפרעה הזאת לבד, לקום בבוקר יום אחד ולשנות גישה? או אפילו להתגבר על ההפרעה בהדרגה אבל לגמרי לבד? קיימים מקרים כאלה? </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה