התחלתי טיפול לפני 3 חודשים. נורא קשה. תמיד היה לי קשה לדבר ולהפתח. אני עושה מה שאני יכולה. אני כותבת ומספרת כמה שאני מסוגלת. אבל ההפרעה כל כך חזקה. וזה נדמה שהיא הרבה יותר חזקה ממני.
ירדתי הרבה במשקל בחוגש האחרון. המטפלים דואגים ואומרים שאני מסכנת את עצמי. אתמול הייתה לי שיחה עם הרופא הוא אמר שהוא נותן לי שבועיים להתייצב או שהם מפסיקית את הטיפול וממליצים על אישפוז.
אך אני אמורה להלחם ובכל הרגשות האלה, בשנאה עצמית.
אני רוצה להיות בריאה. אני רוצה לחיות בישביל אחותי הקטנה. אנחנו באות ממשפחה קשה ואני לא יכולה להשאיר אותה לבד. אחרת היא תי