כשהדיאטנית אומרת לי בכזו נחרצות שוב ושוב בכל שבוע שיהיה עוד אשפוז ושהשאלה היא רק מתי זה בעיקר מעצבן ומכעיס אותי.. היא טוענת שמה שקורה כרגע מסוכן פי שלוש מפעמים קודמות כי אני כבר לא באותם גילאים והירידה היא מהירה מדי והנזק לגוף הוא ממש פי שלוש מפעמים קודמות כי זה מאוד קיצוני מה שקורה עכשיו.. וכשאני מולה אני בעיקר שותקת ובראש שלי אני מבטלת חלק מהדברים.. מאמינה אפילו יותר מלפני כן שיהיה בסדר וששום דבר מכל אלו לא יקרה.. כאילו צורך להתגונן/ להגן.. לא ברור לי על מה בדיוק.. וכשאני לבד.. כשאני לבד המילים שלה רצות לי בראש שוב ושוב ברוטציה מעיק