הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה
J

justme6

חבר קהילה
הודעה פרטית
הצטרפתי ב־ 05/10/15

הקהילות שלי

בלוגים שמעניינים אותי

דרך אל עצמי..

מקום להיות בו אמיתית מול עצמי.. בלי כל המסכות האלו שגרמו לי לא לדעת מי אני בכלל מתחת.. סתם עוד בלוג על החיים ומה שביניהם..
לניהול בלוג
בלוג
דרך אל עצמי..
J
מלאאא זמן עבר חח
קראתי את עכשיו את הפוסט האחרון שכתבתי כאן והייתי די בהלם כשתפסתי פתאום כמה זמן עבר מאז וכמה דברים קרו ובעיקר התהליך שאני עברתי עם עצמי במשך הזמן הזה… אז… השתחררתי בשבוע שעבר אחרי 4.5 חודשי אשפוז.. זהו!! משוחררת!!! (:  (:  (:   לא מאמינה איך שהזמן טס.. באמת.. חח השיחרור והפרידה היו מרגשים בטירוף… באמת… גם הפרידה מהבנות…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
עדכון..
וואו כמה זמן לא נכנסתי לכאן.. לא כתבתי… מרגיש לי שהכל היה כל כך עמוס שפשוט לא מצאתי זמן כדי לפגוש את עצמי לרגע.. אז…. סיימתי את התואר (: היה ממש מרגש ומוצלח ביום הצגת פרויקטים וראש העיר ממש התעניין בפרויקט שלנו וזה גם היה הפרויקט היחיד ששמו הוזכר על הבמה (:  בהחלט היה מרגש ותחושת הגאווה הייתה עצומה..…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
מרגישה על זמן שאול…
זו ההרגשה עכשיו… אז דיברתי עם המרפאה על לקחת פסק זמן.. המטפלת שלי די זרמה עם העניין ואפילו הרגיש לי שהיא מוותרת עליי מהר מדי.. לא באמת דנה איתי בנושא אלא הסכימה איתי ואפילו נפרדנו כזה… הייתי די בהלם מהתגובה שפשוט זרמתי איתה ועם מה שהיא הביאה נוכח הנושא שהעליתי.. הדיאטנית הייתה פחות בעניין.. ממש דיברנו על הנושא ועל…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
עדכון…
אז… הרבה זמן עבר מאז שעדכנתי כאן.. ספק עומס יום יומי ספק בריחה מעצמי… הייתי בסוג של אשפוז בית אצל אחי שלא ממש עבד.. זה גרר איתו לא מעט דברים כמו שקרים מול המרפאה כי הוא היה בפגישה איתי ועם הצוות ולא יכלתי להגיד לידו את האמת כי רציתי והיה לי חשוב לשמור ולשמר את הקשר איתו.. להגיד שזה…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
ואמן שנצא סוף סוף מעבדות לחירות..
אז הייתה פגישה במרפאה עם הצוות ואחי ביחד… הוסכם על אשפוז בית כזה אצלו.. מחר אני נוסעת אליו לשבוע וקצת עד סיום החופש ואז אחזור לימים של ההכשרה המעשית ואז בסופש אמורה לנסוע אליו שוב.. הדיאטנית נתנה תפריט התחלתי כזה שבנינו ביחד ואחי קיבל העתק.. הוא יהיה איתי בבית כל הזמן.. הרעיון הוא השגחה צמודה לפני, במהלך ואחרי הארוחות..…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
ואני רק רוצה קצת שקט בראש.. מנוחה מעצמי…
אז בנוגע למרפאה הכל די לא ברור.. מצד אחד דובר על הפסקת טיפול אבל מצד שני אמרו שהם לא מדברים על הפסקת טיפול אלא התאמת הטיפול למצב הקיים כרגע.. היו קצת התכתבויות ביני ובין המטפלת שבעיקר הביאו לחוסר וודאות ואי בהירות בנוגע למה הלאה.. היא רוצה שאגיע ביום שני הקרוב.. אניאמרתי שאם זה כדי להיפרד אני מקווה שהיא תבין…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
אפטאיות.. זה מה שיש כרגע…
אז יום רע היה היום…  במרפאה אמרו שאני חייבת אשפוז מותאם להפרעות אכילה בהדסה.. אשפוז קצר הוא לא יעיל והוא לא פיתרון ועכשיו הפיתרון היחיד זה אשפוז ארוך בהדסה.. אמרתי שאין סיכוי.. שאני לא עוצרת עכשיו את הלימודים.. הם אמרו שאין כאן בכלל עניין של לימודים יש עניין של חיים ומוות.. (חייבת רק לציין שאני בבי אם איי תקין..…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
אולי זה קשה ככה כי זה אמיתי יותר… אולי…
בתוך כל הטירוף של התקופה האחרונה אתמול אחי אמר לי כמה מילים בטלפון שהולכות איתי מאז… הייתי איתו ועם אחיינית שלי ביום רביעי, ביקור קצרצר כזה.. הלכנו איתה למסיבת יום הולדת של ילד מהגן שלה.. (היא בת 4) זה לא מעכשיו שקשה לי מאוד עם ההתנהלות של אחי איתה מבחינת אוכל.. הוא האבא הכי טוב בעולם.. באמת.. אין אהבה…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
לשכוח.. אמן…
אז דיברתי עם אמא… לא בטוחה אם הופתעתי או לא מהתגובה… נראה לי שזה חצי חצי כזה.. החלק השיפוטי שלי ציפה לכעס ואכזבה והאשמות על ששוב אני מגיעה למצב הזה.. מששוב אני מפילה עליה הכל.. ששוב אני עושה שטויות ועוד מלא דברים שלא אכתוב עכשיו… החלק ההגיוני יותר ידע שהיא תבין.. שזה משהו שהיא כן יכולה להיות בו עבורי…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
ובא לי בעיקר לבכות.. ואני לא יודעת איך…
אז במרפאה כבר לא משאירים הרבה מקום להתלבטות.. עוד ממזמן אמרו אשפוז אבל ביום שני האחרון זה היה חד משמעי יותר מאי פעם.. אמרתי שאני לא מוכנה להפסיד את שנת הלימודים.. שזה מבחינתי שווה ערך למוות.. הם אמרו שבין כה וכה ככה אני לא אגיע לסוף השנה.. שאקרוס עוד הרבה לפני.. שהם מרגישים שהם מלווים אותי לקראת אירוע לבבי…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
ייאוש טבול בוויתור..
אני חושבת שהייאוש גובר עליי.. לאט לאט מרגישה את הוויתור הזה.. ההשלמה עם מה שיש.. עם סוף.. משהו בי משלים עם סוף ועם חוסר וודאות ועם התסכול ועם חוסר האונים ועם הוויתור.. בעיקר משהו בי משלים עם לוותר.. עם העובדה שאין בי כוחות להילחם.. שאני שורדת עד שכבר לא אשרוד יותר.. מלנכולי משהו אני יודעת.. אבל זה מה שיש…
בלוג
דרך אל עצמי..
J
אני מניחה שרק ימים יגידו…
הימים עוברים.. סוף השנה מתקרב.. ואני רק מחכה שיגיע כבר סוף יוני… רוצה לסיים את התואר.. חייבת את זה לעצמי כדי להרגיש שלפחות את זה הצלחתי להשיג… היה לי לא פשוט להגיע בכלל לשלב הזה של ללמוד תואר ראשון ואז להפסיק ממש שניה לפני הסוף כשכבר סיימתי סמינר וסיימתי את כל החובות העיוניים של התואר ונשאר רק חלק קטן…