כולנו רואים את אותם העננים, אותה השמש, אותו ירח.. ואני מרגישה שאני חיה ביקום אחר. אורחת בעולם הזה שמתבוננת על עצמי מהצד. מנותקת מהכל, קמה כי חייבת, אוכלת כי זה חלק מהחוקים ואין לי כוחות להתנגד לחוקים האלה.. כי זה שוב יהיה לעצור את הכל, לארוז את עצמי לשקיות זבל ולנדוד למקום חדש. לא מבינה למה נלחמים עליי. אני הרי לא אני, זאת לא אותה אחת שבחרה לא מזמן בחיים.. שרצתה לנצח את העולם הזה.. שנכנסה לתחרות עם עצמה בשביל להוכיח לכולם שהיא לא חבית נפץ ושיצא ממנה משהו..
אני מרגישה חבית מקולקלת. יש בי נזילה והתרוקנתי מכל מה שהכלתי בפנים. אני חבית ג