יום
היום שבו הסרתי את השיער, הוסרו ממני אלף שנים של בלבול. נוסף בלבול חדש.
היום בו הסרתי את השיער חייכתי והרגשתי הקלה גדולה. ערומה. כמעט עוברית. חשופה ושברירית, אבל בראשיתית ושונה.
היום בו הסרתי את השיער היה עצוב. כולם בכו, בתי הליטה את הפנים בידיה הקטנות וסירבה להסתכל. אבא היה בשוק.
היום בו הסרתי את השיער הכניס אותי דרך שער גדול לחצי השני של החיים שלי. החצי הלא תמים. נאלצתי לעזוב מאחור פרק של 39 שנים בלי שנשאלתי על כך.
יום אחרי כבר שמתי מטפחת. לא רציתי לפגוש שכנים. סירבתי להסתכל למכרים בעיניים. בכל פעם שפגשתי אותם אחרי שמבט ההפתעה שק