D Edit עד מתי?! שלום, פעם ראשונה כותבת פה ובפורום כזה בפרט. אודה שמעולם לא הייתי שמנה וגם לא מלאה יגידו אחרים, אבל עוד מילדות, מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי הפרעה של "בטן", שונאת אותה, מתעבת אותה. כל החיים אני נמצאת ביחסי שנאה עם אוכל, לא יודעת להנות מאוכל, לא יודעת לאכול נורמלי, תמיד זה קיצוני.. או הכל או כלום. חשבתי שבגיל מסוים זה עובר, משלימים עם מי שאנחנו ועם הגוף שלנו, אבל זה לא קורה. היום אני בת 36, בתת משקל קיצוני ועדיין עם שאיפות מטה, כל יום אני שומעת הערות מסביבי, כול יום מקיימים לי שיחות, כל הזמן אומרים כמה שדואגים לי אבל האמת היא שמבחינה גועוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 6 תגובות עד מתי?! <p>שלום,</p> <div>פעם ראשונה כותבת פה ובפורום כזה בפרט. אודה שמעולם לא הייתי שמנה וגם לא מלאה יגידו אחרים, אבל עוד מילדות, מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי הפרעה של "בטן", שונאת אותה, מתעבת אותה.</div> <div>כל החיים אני נמצאת ביחסי שנאה עם אוכל, לא יודעת להנות מאוכל, לא יודעת לאכול נורמלי, תמיד זה קיצוני.. או הכל או כלום.</div> <div>חשבתי שבגיל מסוים זה עובר, משלימים עם מי שאנחנו ועם הגוף שלנו, אבל זה לא קורה.</div> <div>היום אני בת 36, בתת משקל קיצוני ועדיין עם שאיפות מטה, כל יום אני שומעת הערות מסביבי, כול יום מקיימים לי שיחות, כל הזמן אומרים כמה שדואגים לי אבל האמת היא שמבחינה גופנית אני מרגישה טוב. הבעיה היא שנפשית ההרגשה היא חרא, י<span style="line-height:1.6">ום בלי אוכל נחשב יום טוב ומאושר, יום שאני אוכלת נחשב ליום מדכא, מלוכלך, דוחה ומגעיל… אני דוחה ומגעילה, בעיקר כי אני לא יודעת איך לעצור.</span></div> <div>כמו שאמרתי בהתחלה, אין לי מושג איך אוכלים נורמלי. לא יכולה לראות אנשים אוכלים, זה נראה לי חזירי ומגעיל, בדיוק בגלל זה חיים שלמים אני נמנעת מלאכות בחברת אנשים (חוץ מהמשפחה שלי).<span style="line-height:1.6"> מקנאה באנשים שאוכל בשבילם הוא דבר טריוויאלי שנועד לתת דלק לגוף, מקנאה באנשים שיכולים לשבת בחברה ולאכול, מקנאה באנשים שמרגישים שובע ויודעים להזיז את הצלחת כשהם שבעים.</span></div> <div><span style="line-height:1.6">נראה לי שזהו לבנתיים, רציתי קצת לפרוק ולשתף. תודה שאתם כאן.</span></div> <div></div> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה