אז אחרי השיחה בשלוותה ביום ראשון הוחלט שלמחרת אני מתאשפזת כלומר אתמול, אחרת היו מוציאים לי הוראת אשפוז לשלוותה. אני מאוד אמביוולנטית ולא שלמה עם השהות שלי כאן אני מרגישה ענקית יחסית לשאר הבנות. קשה לי עם האוכל עד שאפילו רציתי להיות עם זונדה ובסוף
שיכנעו אותי שלא כדאי לי. אני מרגישה מושפלת להיות כאן. בכלל לא חולה. כאילו אם אני לא אהיה עם זונדה אני לא ממצה את
המחלה וזה אומר שאחזור לכאן שוב ושוב עד שאמצה. בנוסף כאן אני צריכה ״להתחלק״ בפסיכולוגית שלי עם עוד בנות וזה קשה לי נורא, כמעט פוצע.