ב Edit החלטתי ללכת לפסכיאטר פרטי כדי לטפל בהפרעת אכילה ואני מפחדת לפי שבועיים היי אצל הרופא משפחה שאמר לי שאני חייבת לשמור על תזונה נכונה כי אני בסיכון למחלות עקב ההשמנה שלי, שהמטפלת שלי שאלה אותי מה הרגשתי שהוא אמר לי את זה אז עניתי לה "הרגשתי שמה איך הוא שם לב מה רואים עלי שאני כזו שמנה כמו שהמשקל אומר? במראה אני רואה אדם יפה ולא ממש שמן נכון שמן יותר מבעבר אבל לא ממש. פשוט חשבתי שלא רואים! חשבתי שזה מעיד על בטחון עצמי אבל אחרי כמה ימים שחפרתי בזה הבנתי שזה מעיד על הכחשה ) למרות שזה הרופא הרביעי אולי שאומר לי את זה אבל רק עכשיו זה נכנס לי קצת לראש, חזרתי הביתה שיתפתי את הבנזוג שלי והתנהגתי רגיל,עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 9 תגובות החלטתי ללכת לפסכיאטר פרטי כדי לטפל בהפרעת אכילה ואני מפחדת <p>לפי שבועיים היי אצל הרופא משפחה שאמר לי שאני חייבת לשמור על תזונה נכונה כי אני בסיכון למחלות עקב ההשמנה שלי, שהמטפלת שלי שאלה אותי מה הרגשתי שהוא אמר לי את זה אז עניתי לה "הרגשתי שמה איך הוא שם לב מה רואים עלי שאני כזו שמנה כמו שהמשקל אומר? במראה אני רואה אדם יפה ולא ממש שמן נכון שמן יותר מבעבר אבל לא ממש. פשוט חשבתי שלא רואים! חשבתי שזה מעיד על בטחון עצמי אבל אחרי כמה ימים שחפרתי בזה הבנתי שזה מעיד על הכחשה ) למרות שזה הרופא הרביעי אולי שאומר לי את זה אבל רק עכשיו זה נכנס לי קצת לראש, חזרתי הביתה שיתפתי את הבנזוג שלי והתנהגתי רגיל, ברגע שהבן זוג שלי נסע לבית שלו אכלתי המון המון המון בפחות מחצי שעה עד שהתפוצצתי והמשכתי לאכול הכל מהכל ולהרגיש שזה מוגזם אבל טוב לי, שכחתי מה שהרופא אמר. יום למחרת הרשתי לעצמי לדבר על ההפרעת אכילה שלי עם עצמי, הפרעה שאני מודעת אליה כבר שנתיים וחצי, אך התעלמתי והרגשתי שיש לי שליטה עליה וכל פעם שהכנסתי משהו לפה ידעתי שזה הפרעת אכילה אבל רציתי בזה ולא רציתי לשלוט על זה. אבל הפעם זה שונה, הבנתי שאני צעירה, יש לי רצון להתחתן להביא ילדים, לסיים תואר וכדי שזה יקרה אני צריכה לשמור על קו הבריאות. הבנתי שיש לי התמכרות לכמויות של אוכל ולא לאכול מסוג מסוים, אני בנאדם שאף פעם לא ניסה דברים ממכרים כדי לא להעמיד את עצמי במבחן מעולם לא ניסתי סגריות נרגילה סמים, ואלכוהול טעים לי כמו לשתות חומצה אז אני לא שותה ולא מתביישת במי שאני, גם שמסביבי כולם שותים. אני לא אוהבת לאבד שליטה אבל שאני לבד אני מאבדת שליטה בכמויות של האוכל אני מבינה שככה בעצם אני מזניחה את עצמי וממלאת את הכאב שלי ואת הרכגש שאני עוצרת בתוכי אני חייבת לציין שאני אדם ישיר וכנה שלא מפחד תמיד לבטא מה הוא חושב או מרגיש גם אם זה לא מתקבל ביפה, אבל עדיין חוויתי דברים שהשתיקה יפה להם אני משתפת את המטפלת שלי אבל עדיין יש בי צורך לאכול בכמויות אמא שלי נטרה לפני שנה ושמונה חודשים ומאז עליתי המון במשקל, המשקל לא מפריע לי וגם לא איך שאני נראת, ואז הבנתי שיש לי בעיה כי זה לא הפריע לי. בגלל שזה לא מפריע לי השינוי הזה ואני אפטית עליו הבנתי שיש לי בעיה. אין לי בעיה להסתובב ערומה ליד הבנזוג שלי למרות שהוא אמר לי ששמנתי, ראיתי שהוא פוחד להגיד לי את זה ככדי שלא אפגע אבל הוא בכל זאת עשה את זה והרגשתי שבעצם המעשה הוא אוהב אותי כי למעני למען הבריאות שלי. נכנסתי לפורם הזה לפני שבוע ויום ואז קראתי פה המון והתחברתי להרבה מצבים. הכניסה לפורום אימתה אותי עם הידיעה בהתמכרות לכמויות של האוכל ושיתפתי את החברים הקרובים שלי ואת הבן זוג שלי. ומאז אני מנסה לשים לב מתי אני עוברת את הגבול ולא לעבור אותו, זה ממש כמו נרקומן בקריז הגמילה הזו אני רוצה לאכול משהו בכמויות ולא עושה ורבה עם כל העולם ובוכה וצועקת ואז נרגעת ושוכחת שהיתי ככה אבל מרגישה טוב שלא נגעתי אבל זה יום יום וכל היום כמעט. שיתפתי את המטפלת שלי בדרך החדשה שלי והיא הציעה שנפנה לפסיכאטר כדי לקבל הערכת מצב ויש כדורים שיכולים לעזור לי מובן שזה מגיע מחסך רגשי ודכאון שכנראה מתפתח בי הרבה, בגלל שאני אדם ישיר וכנה, שתמיד מביעה את דעתי ומשתף, ובגלל שאני חייכנית קופצנית ומאוד אוהבת את עצמי קשה לראות עלי וגם שאני יודעת שאני בדכאון תקופה כי כואב לי בלב ויש לי שם חור לא ניסתי לקחת תרופה מסוימת כי רציתי לעבור את זה לבד, בסופו של דבר חשבתי על זה וקראתי תגובה פה של אחת המנהלות של הפורום שאמרה שאם אדם שמכור לכומויות של אכילה היה מכור למשהו אחר גם אז הוא לא היה מקבל טיפול והבנתי שאם היתי מכורה למשהו אחר היתי רצה לקבל טיפול רצה! אני מרגישה שבזה שאני הולכת להעזר בטיפול תרופתי אני נכשלת, ונכשלתי כאדם חזק יש סטיגמה כלכך מושרשרת אצלי על פסיכאטרים שזה גורם לי לאי נוחות אבל החלטתי ללכת גם אם לא מש בא לי אני מקווה שאהיה מאחורי זה אני מתגעגעת לעצמי ושלווה שלי כי היום אין לי האוכל מעצבן אותי מנחם אותי מטריך אותי וכל היום אני עסוקה בו גם שאני לא רעבה כל הזמן אני חושבת על זה שאני לא רעבה וכל הזמן אני חושבת מה אני יאכל ואיך ויש לי לחץ אם אני לא יודעת מה אני אוכלת במהךלך היום או אם לא לקחתי אוכל לעבודה…. נמאס לי להיות אובסיסיבית לזה! פשוט נמאס לי! </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה