בן 44,אני מתלבט שבועיים אם ליסוע לגהה אבל הפחד מהחוויה, אולי היחס המשפיל של המטפלים,תנאי הסניטריה, אולי האלימות והקשירות.
אני בחרדות קשות ומטופל אבל הכדורים לא עוזרים (עברו שבועיים מתחילת הטיפול המחודש בציפרלקס+ קלונקס,לוריוון).
אני מיואש וחזרתי להורים הקשישים שבקושי עומדים בנטל, לפחות יש לי אוכל, אני במעקב ברמת חן וממתין לועדת קבלה לאשפוז יומי בלבד.
חברים בורחים ממני.חסר אונים.