מכירים את התחושה הזו שאתם לא מאמינים שאי פעם מישהו יצליח לעזור לכם? שאין עם מי לדבר ולשתף? שכל החברים/משפחה כבר מודעים לרוטינה הזו שהולכת לך בראש עם כל המחשבות והרגשות ולא נעים לכם כבר לדבר איתם? שכל העולם בערך מפנה אותך לפסיכולוג (מייאוש קל ממני יש לציין) ואתה כבר מיואש מכל הרעיון כי כבר ניסית את זה 5 או 6 פעמים? (אפילו הייתי אצל פסיכיאטר שנתן לי כדורים).
בכל מקרה שמי גיא ואני בן 21, כחצי שנה לאחר השחרור. עובד בתור נציג שירות ואיך לומר? "שורד" את החיים.
תמיד הדרך שלי הייתה כזו, לשרוד את החיים מיום ליום ולהרגיש איך מרגע לרגע אתה נובל מב