יש לי צורך לדבר, כל כך הרבה עובר עלי
והטיפול הפסיכולוגי במקום לעזור ממלא את התהומות שלי בכל כך הרבה כאב. פוצע אותי.
כזאת אני, פצועה, תמיד ידעתי את זה.
נפשית- בוודאות, גופנית- אני גורמת לזה. פגיעה עצמית, אנורקסיה ארורה שמצילה אותי מהבדידות. אני אוהבת אותה, ככל שהיא רעה אלי ככה אני יותר זקוקה לה. מי ישים לב לכאב אם היא לא תהיה לצידי?
מישהו פה? מישהו יכול לעזור לי?
אני רוצה להרפות ידיים, לתת לעצמי לחלות בשקט עד המוות. בלי אוכל ועם הרבה אלכוהול וכדורים, להטביע את הכול וללכת עד הסוף. אני לא רוצה לחיות, ודירה חדשה, פסיכומטרי או טיפול לא יג